החוק מעמיד לרשות המשטרה סמכויות חקירה נרחבות, לרבות סמכות מעצרו של אדם לצורכי חקירה, ובצדן מגבלות שנועדו להבטיח את טוהר החקירה. אחת הסוגיות החשובות בניהול החקירה היא קבילותן של הראיות המושגות בה. הדימוי הרווח של חקירה הוא של "משחק מוחות בין החוקר לנחקר", ואולם דימוי זה נכון רק במקצת המקרים, שכן במרביתם יחסי הכוחות נוטים בעליל לטובת המשטרה.

כדי לאזן ככל הניתן בין יחסי כוחות אלו, קובעים החוק ופסיקת בתי המשפט כללים ברורים לניהול החקירה, והם מעמידים לרשות הנחקר זכויות שונות, בכללן את הזכות להימנע מהפללה עצמית המוכרת בפי רוב כ"זכות השתיקה", וכן את הזכות להיוועץ בעורך דין. פגיעה באחת מהזכויות נחשבת פגיעה בהליך ההוגן, ובית המשפט עלול לפסול ראיה שהושגה אגב פגיעה בזכות חוקתית, גם אם הראיה ראיית אמת היא. גישה זו, המכונה דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, נועדה לשמור על הגינות בסיסית בחקירות המשטרה ולמנוע ככל הניתן הרשעת שווא, בד"כ על יסוד הודאות שווא של נחקרים שהושגו באמצעי חקירה פסולים.

אשר לתחבולות חקירה, הן החוק והן ההלכה אינם פוסלים שימוש בתחבולות חקירה, אף שבחלקן יש מצג שווא. התנאי לקבילותה של ראיה, בעיקר הודאה של נחקר, שהושגה בתחבולת חקירה הוא שהשגתה של אותה ראיה לא באה בעקבות פגיעה בהליך הוגן, ובעיקר לא בעקבות פגיעה בזכות השתיקה. אם וכאשר הפעילה המשטרה תחבולת חקירה, ישנה חשיבות מכרעת לשאלה האם ההחלטה של הנחקר להודות בעבירה בה הוא נחשד הייתה פרי החלטה מודעת של הנחקר, חופשיה ומרצון, ולא כתוצאה מלחץ שאינו מותיר לו מרחב החלטה.

היות ואין גבול ליצירתיות ולדמיון בכל הנוגע לתחבולות חקירה, חשוב להבין את אופן הפעולה של המנגנון העומד מאחורי עקרון התחבולה. תחבולה הינה תכסיס, דרך מחוכמת להתגבר על מכשול או להשיג דבר. תחבולה בחקירה בנויה לרוב על עקרון של הטעיה באופן של מסירת מידע שגוי, חלקי או מגמתי,  כאשר במרבית המקרים נערכת החקירה עת הנחקר שוהה במעצר.  השימוש של המשטרה במעצר כ"אמצעי חקירה" לכל דבר ועניין "מרכך" את הנחקר ששרוי במצב נפשי רעוע של חוסר ודאות, לחץ ופחד, ובכך מאפשר הפעלה של אמצעי חקירה אחרים באופן יעיל יותר מבחינת המשטרה. ברור שככל שתקופת המעצר לצורכי חקירה מתארכת, כך מצבו הנפשי של הנחקר ניתן יותר להשפעה ולמניפולציה על ידי החוקרים, ובכך מקדמת המשטרה את מטרתה: לחלץ מהנחקר הודאה בדבר עבירה שהוא חשוד בביצועה.

החוקרים יתנו לנחקר להאמין שבידיהם קיימות מספיק ראיות אשר יש בכוחן להוביל להרשעתו, ויוסיפו כמובן את העונש שצפוי הנחקר לקבל לו יורשע בעבירה, עם תוספות שונות על הנזקים שעלולים להיגרם לשמו הטוב של הנחקר, למשפחתו, לפרנסתו, ולעתים אף לנכסיו אותם תבקש המשטרה לחלט לטובת המדינה.

על ידי הצגת מצגי שווא מקווה המשטרה לשנות את הערכת המצב של הנחקר, ולהגביר את מערכת הלחצים שתופעל עליו בכדי להוביל אותו לשיתוף פעולה עימם, בים אם באופן של הודאה במעשה העבירה ובין אם באופן של הפללת שותפים לעבירה.

חשוב לדעת שהכלל הוא שמותר לחוקרי המשטרה להשתמש בתחבולות, והודאה המתקבלת כתוצאה מתחבולה תהיה קבילה כל עוד לא נפגעו זכויות מהותיות כגון זכות השתיקה והזכות להיוועץ עם עו"ד. בשאלת הגבול הלגיטימי בין תחבולה כשרה לבין אמצעי פסול ישנו המבחן הכפול: אין להשתמש בתחבולה המפרה את זכות החשוד להימנע מהפללה עצמית ואין להשתמש באמצעי חקירה שהשימוש בהם פוגע מהותית בעשיית הצדק (כגון הבטחות שווא, לחץ פיזי או נפשי פסולים, וכדומה).

השימוש בתחבולות חקירה או באמצעי חקירה עולה בשני מצבים:

כאשר מדובר בחקירה גלויה

במצבים שבהם החקירה מגיעה למבוי סתום בשל העובדה שהנחקר בוחר שלא לשתף פעולה עם החוקר, ובמילים אחרות הנחקר בוחר לשתוק או לשקר.

כאשר מדובר על חקירה סמויה

כדי לקבל את המידע הרצוי מיעד החקירה משתמשת המשטרה בתחבולות ובאמצעי חקירה באמצעותם ניתן יהיה לאסוף את המידע הנדרש באופן סמוי, וזאת מבלי שיעד החקירה ירגיש שמתבצע איסוף כזה.

כשמדובר על סוגי אמצעי חקירה ניתן למנות שלוש קבוצות עיקריות:

אמצעי חקירה אנושיים

אמצעים אלו כוללים בין היתר הפעלה של מדובב בתא המעצר בו שוהה הנחקר, הפעלה של סוכן סמוי (סוכן משטרתי או סוכן עבריין שגויס לטובת המשימה), הפעלת לחץ דרך שותף לעבירה, גיוס עד מדינה, וכדומה.

שימוש באמצעים טכניים

שימוש בהקלטות במסגרת תשאולים לא פורמאליים, מעקב אנושי או טכנולוגי אחר תנועות היעד, תיעודי ווידאו/אודיו סמויים, האזנות סתר למכשירי טלפון קווי או סלולארי, הפקת פלט שיחות, איכונים של טלפונים סלולאריים, וכדומה.

שימוש באמצעים מניפולטיביים

הצגת תמונת מצב לפיה ישנן מספיק ראיות להרשעת הנחקר, הצגת מצבו של הנחקר כקשה מבחינה משפטית, תיאור ההשלכות והנזקים שייגרמו לנחקר ולסביבתו אם יורשע (לדוגמא פגיעה בשם הטוב ופגיעה כלכלית), הצגת תמונת מצב לפיה שותף  לעבירה הודה כביכול וקשר את הנחקר לעבירה (לעתים אף תוך כדי בידוי מסמכים), הצבת מלכודות כגון שטרות כסף מסומנים, שימוש בשיטות פסיכולוגיות לשבירת רוחו של הנחקר, הצגת "השוטר הטוב" וה"שוטר הרע", ועוד.

חשוב לציין כי אמצעי החקירה והתחבולות כפופות למגבלות החוק והפסיקה של בתי המשפט, וכך לדוגמא חל איסור על ביצוע האזנת סתר ללא צו שיפוטי מתאים, איסור על הבטחת הבטחות שווא, איסור על הפעלת אלימות פיזית, איסור על הפעלת לחץ נפשי פסול, הפרת הזכות לאי הפללה עצמית והזכות להיוועץ עם עו"ד.

The post אמצעי חקירה ותחבולות בחקירה appeared first on עו"ד מנשה סלטון.

רקע כללי

הסגרה היא העברתו של חשוד, נאשם או עבריין נמלט לידיה של המדינה שבה הוא ביצע את העבירה שבגינה הוא הואשם או הורשע, על מנת שמדינה זו תעמיד אותו לדין, תגזור את עונשו ותדאג לכך שהוא ירצה את עונשו בתחומה.

בקשת הסגרה היא בקשה שמופנית אל מדינה שבתחומה מצוי מי שהסגרתו מתבקשת ("המבוקש"). המדינה שמגישה את בקשת ההסגרה היא המדינה המבקשת, ואילו המדינה המקבלת את הבקשה היא המדינה המתבקשת.

תנאי ההסגרה הם תנאים מוקדמים, שרק בהתמלאם ניתן להסגיר אדם מישראל למדינה אחרת, ואולם בהתמלא אותם תנאים מוסמך בית-המשפט המחוזי בירושלים לקבוע כי פלוני הוא בר-הסגרה. קביעה שכזו הינה חיונית כדי שניתן יהיה להמשיך בהליך ההסגרה, ובלעדיה אין המדינה רשאית לפעול להסגרתו של מבוקש. בצד התנאים המוקדמים להסגרה יש בחוק ההסגרה גם "סייגים" להסגרה, ואין מסגירים אדם למדינה אחרת אלא אם הותרו הסייגים.

המקור המשפטי לדיני ההסגרה הוא חוק ההסגרה והסכמים בינלאומיים. במסגרת זו ישנם שלושה סוגים של הסכמים: אמנות רב לאומיות, הסכמי הסגרה בילטראליים והסכמים אד-הוק.

אמנת הסגרה רב לאומית

היא הסכם הסגרה שחתומות עליו מדינות רבות, הקובע את התנאים שבהתקיימם יוסגרו המבוקשים, וכן את הסייגים להסגרה והוראות פרוצדוראליות שנועדו להבהיר כיצד יתנהלו הליכי ההסגרה. חתימה על אמנה שכזו מחייבת את המדינה החותמת להסגיר מבוקשים לבקשת כל אחת מן המדינות החתומות. על האמנה, ועל פי רוב ניתנת למדינות הזכות להסתייג מסעיפים שונים של האמנה. עשתה מדינה שימוש בזכות זו, הסעיפים שהיא הסתייגה מהם לא יחייבו אותה, ולא יחייבו את המדינות האחרות כלפיה. מדינת ישראל חתומה על אמנת הסגרה רב לאומית אחת, והיא האמנה האירופית בדבר הסגרה.

הסכם הסגרה בילטראלי

הינו הסכם בין שתי מדינות הקובע את התנאים שבהתקיימם יוסגרו המבוקשים, את הסייגים להסגרה והוראות פרוצדוראליות שנועדו להבהיר כיצד יתנהלו הליכי ההסגרה. הסכם זה מחייב אך ורק את המדינות החתומות עליו, ומאחר והחתימה עליו היא פרי משא ומתן ישיר בין המדינות, אין למדינות החתומות זכות להסתייג מחלק מהוראות ההסכם. מדינת ישראל חתומה על הסכמים מסוג זה מול 17מדינות בעולם.

הסכם אד-הוק

הינו הסכם בין המדינה המבקשת למדינה המתבקשת, שנועד לאפשר את הסגרתו של מבוקש מסוים, בהעדר הסכם הסגרה בין המדינה המבקשת ולמדינה המתבקשת, וכאשר שתי המדינות אינן חתומות על אמנת הסגרה רב לאומית אחת. הסכם מסוג זה הוא הרבה פחות מפורט מהסכם ההסגרה הבילטראלי, ואין הוא מחייב את המדינות לאחר שהושלמה תכלית קיומו, כלומר, לאחר שהמבוקש הוסגר למדינה המבקשת.

הליכי ההסגרה בישראל

בישראל, הסגרת מבוקשים יכולה להתבצע אך ורק בהתאם להוראותיו של חוק ההסגרה. מלכתחילה החוק לא קבע כמעט סייגים להסגרה, אך ברבות השנים הוא תוקן פעמים אחדות, כאשר התיקון המשמעותי ביותר הוא זה שנערך בו בשנת 2110, אז הוכנסו לחוק תנאים וסייגים רבים להסגרה.

כאשר מדינה מבקשת ממדינת ישראל להסגיר אדם אליה, עליה להגיש בקשה בעניין לשר המשפטים, והשר רשאי להורות שהמבוקש יובא בפני בית המשפט כדי לקבוע אם הוא בר הסגרה, אך הוא אינו חייב 10 לעשות כן.

משהתקבלה ההחלטה להביא את המבוקש בפני בית המשפט, ניתן לעצור את המבוקש במעצר זמני עד לקיום הדיון בעניינו או לאחר תחילתו של הדיון, וזאת באמצעות צו מיוחד של בית המשפט, ובלבד שהמעצר דרוש לקיום הליך ההסגרה.

בית המשפט יכריז על מבוקש כבר הסגרה לאחר שנוכח כי התמלאו שני תנאים:

א. המבוקש נתחייב בדין על עבירת הסגרה במדינה המבקשת או שיש ראיות מספיקות כדי להעמידו לדין על עבירה כזאת בישראל, כאשר הגדרת עבירת הסגרה היא: כל עבירה שאילו נעברה בישראל דינה מאסר שנה או עונש חמור מזה.

ב. קיימת הדדיות ביחסי ההסגרה בין המדינה המבקשת למדינת ישראל, הבאה לידי ביטוי, בין השאר, בקיומו של הסכם בדבר הסגרת עבריינים בין המדינות.

ההכרזה על מבוקש כ"בר הסגרה" מאפשרת לשר להורות על הסגרתו של המבוקש, ובמידה ויעשה כן, יועבר המבוקש אל מחוץ לגבולות הארץ ויימסר לידי המדינה המבקשת. ואולם, השר רשאי גם שלא להורות כך, על אף שבית המשפט הכריז על המבוקש כבר הסגרה. החוק קובע גם סייגים אחדים, שבהתקיימם, לא יורה השר על הסגרתו של המבוקש.

תכלית ההסגרה

מקובל למנות לפחות ארבע תכליות שונות לדיני ההסגרה:

עיקרון הצדק

דיני ההסגרה נועדו להבטיח שהעבריין לא יוכל להימלט מאימת הדין באמצעות המעבר ממדינה למדינה.

ביטחון אזרחי המדינה המתבקשת

מדינת המקלט מעוניינת להיפטר מיסודות מסוכנים ובלתי רצויים, ומחפשת דרכים למנוע את הפיכתה היא לקן פושעים.

יחסי חוץ

אי מתן מקלט לעבריין הבורח מהליכי המשפט של מדינה שכנה, ומתן עזרה לתופשו לשם העמדתו לדין בפני ערכאות המשפט של המדינה שבה עבר על החוק הפלילי ופגע בשלום הציבור, שני אלו עשויים לעודד יחסי ידידות בין המדינות.

שלום העולם

העבריינות, כתופעה חוצת גבולות, מאיימת על שלומם וביטחונם של כל אזרחי העולם. לפיכך, הסגרת העבריין והעמדתו לדין הינה אינטרס של כל האומות, למען השמירה על ביטחונם ושלומם של כל אזרחי העולם.

תנאי ההסגרה

ככלל, ישנן שתי גישות במשפט הבינלאומי בנוגע ליחס שבין ההסכמים הבינלאומיים שעליהם חתומה המדינה, לבין הוראות חוק ההסגרה. במדינות המשפט המקובל, הכלל הוא שבמידה וקיימת סתירה בין החוק להסכם הסגרה, החוק גובר על ההסכם. לעומת זאת, במדינות קונטיננטליות הכלל הוא הפוך, ולעיתים אף חוקי ההסגרה קובעים בצורה מפורשת שהחוק יחול כל עוד אין באמנה הסדר סותר להוראות החוק.

במובן זה, ישראל שייכת למשפחת מדינות המשפט המקובל. לכן, למשל, בפרשת שינביין (ע"פ 6182/98) נמנע בית המשפט העליון בישראל מהסגרת עבריין שלפי חוק ההסגרה לא ניתן היה להסגירו, הגם שלפי אמנת ההסגרה שבין המדינה המבקשת, במקרה זה ארה"ב, לבין מדינת ישראל, היה על ישראל להסגירו.

ישנם מספר תנאים המקובלים באמנות ההסגרה ובחוקי ההסגרה של מדינות העולם, הקובעים את הנסיבות שבהן ניתן יהיה לקיים את הליך ההסגרה:

בקשת ההסגרה – דרישות פורמאליות:

מדינות רבות קובעות באמנות ההסגרה ובחוקי ההסגרה דרישות פורמאליות הנוגעות לצורתה של בקשת ההסגרה. דרישות אלו עשויות לכלול תיאור של העבירה שבה מואשם המבוקש, פירוט של סעיפי החוק הרלוונטיים, נתונים לעניין זיהויו של המבוקש, ראיות ועוד. חוק ההסגרה בישראל אינו מציב כל דרישה בעניין זה.

פליליות כפולה Double criminality:

כדי שאדם יוכרז כבר הסגרה, יש לוודא תחילה שהעבירה שבגינה מתבקשת הסגרתו נחשבת ככזו גם לפי דיני המדינה המתבקשת. דרישה זו נועדה לבסס את הלגיטימציה לשיתוף הפעולה בין המדינות, וכן להגן על זכויות המוסגר כך שלא יוסגר אדם בשל עבירה שאיננה נחשבת כעבירה כלל במדינה המתבקשת.

חשוב לציין כי חוק ההסגרה קובע שלא יוסגר אדם מישראל אלא אם הוא מבוקש בשל עבירת הסגרה שעונשה בישראל הוא "מאסר שנה או עונש חמור מזה".

חומרת העבירה:

בדרך כלל, בסמוך לתנאי הפליליות הכפולה, נקבע כלל הקובע את חומרתה של העבירה המצדיקה את ההסגרה. לרוב, חומרת העבירה נמדדת בהתאם לסוג העונש שמוטל על עבירה מסוג זה לפי חוקי המדינה המתבקשת.

ראיות לאשמה:

במדינות המשפט המקובל, ביניהן כמובן מנויה גם ישראל, נהוג לכלול באמנות ההסגרה או בחוקי ההסגרה הוראה הקובעת שכדי שאדם יוכרז כבר הסגרה יש להציג בפני המדינה המתבקשת ראיות לכאורה לאשמתו של המבוקש. חוק ההסגרה מאמץ את המדיניות של ארצות המשפט המקובל וכולל אף הוא דרישה זו, להבדיל מנוסח האמנה האירופית אשר מאמץ את המדיניות של ארצות המשפט הקונטיננטאלי.  עם זאת, נטל הראיה בדבר הסגרה אינו זהה לנטל הראיה בהליך הפלילי הרגיל (מעבר לספק סביר), ודי לעניין זה בהוכחת "אחיזה לאישום"  שהוא נטל ראיה קל יחסית, הדומה בעיקרו לזה הדרוש בדיון מעצר עד תום ההליכים.

פתיחת הליכים על ידי המדינה המבקשת:

כדי שניתן יהיה לבקש את הסגרתו של מבוקש, על המדינה המבקשת להוכיח שהיא החלה בהליכים פליליים נגד המבוקש. בישראל, חוק ההסגרה קובע שאין להסגיר אלא את מי ש "נאשם או נתחייב בדין…..לרבות אדם שהוכרע דינו אך טרם נגזר דינו". בשורה של פסקי דין קבע בית המשפט העליון שכדי שיתמלא תנאי זה, די בכך שיוכח כי ננקטו במדינה המבקשת ההליכים הדרושים לשם העמדת המבוקש לדין (לדוגמא חקירה והוצאת צו מעצר), וכן, כי הרשויות המשפטיות במדינה המבקשת הגיעו למסקנה כי החומר שנאסף נגד המבוקש מצדיק את הגשת בקשת הסגרה.

הדדיות Reciprocity:

חוקי ההסגרה קובעים שהחובה של מדינה לשתף פעולה עם הליך ההסגרה מבוססת על כיבוד הדדי של ההליך, וחובה זו באה לידי ביטוי בנכונותה של המדינה המבקשת לנהוג באופן דומה לזה שהיא מצפה מהמדינה המתבקשת, אם וכאשר האחרונה תגיש לה בקשת הסגרה דומה.

סייגי ההסגרה

בחוקי ההסגרה של כל מדינות העולם ישנם סייגים הקובעים אימתי רשאית המדינה לסרב לבקשת הסגרה המופנית אליה. ככלל, בשל אופיים הבינלאומי של דיני ההסגרה, ניתן לומר שקיים דמיון רב בין הסייגים שנקבעו בחוקי ההסגרה השונים, אם כי, לעיתים ישנם הבדלים בעלי משמעות.

באופן עקרוני, ניתן לנסח את הסייגים להסגרה בשתי דרכים: באופן המאפשר למדינה לסרב לבקשת ההסגרה בהתקיימן של נסיבות מסוימות, אך לא מחייב אותה לנהוג כך ("סייג מאפשר") או באופן הקובע שבהתקיימן של נסיבות מסוימות המדינה תהיה חייבת לסרב לבקשת ההסגרה, ולא יימסר בידיה שיקול דעת בעניין זה ("סייג מחייב").

בישראל, כל הסייגים שנקבעו בחוק ההסגרה הינם סייגים מחייבים.

אלו הם הסייגים המקובלים על רוב מדינות העולם:

עבירה פוליטית political offence:

אין להסגיר אדם אם עילת ההסגרה היא עבירה הנושאת אופי פוליטי, כזיוף בחירות, הפגנה בלתי חוקית נגד המשטר וכדומה. סייג זה עורר מחלוקת הנוגעת להסגרת טרוריסטים, משום שיש שטענו שעבירות טרור הן עבירות פוליטיות ביסודן. בשל בעייתיות זו, קיימת כיום נטייה בקרב מדינות רבות בעולם, להוציא בצורה מפורשת עבירות הקשורות לפעילות טרוריסטית מגדר העבירות הפוליטיות באמצעות הוראות ייחודיות לכך בהסכמי ההסגרה, באמנות רב לאומיות העוסקות במלחמה בטרור, ואף באמצעות בחקיקה ראשית.

בישראל חוק ההסגרה קובע שלא יוסגר מבוקש למדינה המבקשת אם "בקשת ההסגרה הוגשה בשל עבירה בעלת אופי מדיני, או שהוגשה כדי להאשים את המבוקש או להענישו על עבירה בעלת אופי מדיני, אף אם אין מבקשים את הסגרתו בגלל עבירה כאמור".

על מנת למנוע את ניצולו של הסייג האמור כדי לחמוק מהסגרת טרוריסטים, נקבע בחוק ההסגרה כי "עבירה ששתי המדינות התחייבו באמנה רב-צדדית להסגיר בשלה" לא תחשב כעבירה בעלת אופי מדיני.

כמו כן נקבע שעבירות רצח, הריגה, או גרימת חבלה חמורה, כליאת שווא, חטיפה או לקיחת בני ערובה, עבירות מין מסוימות, עבירות של "הכנה או החזקה של נשק, חומר נפיץ או חומר משמיד אחר, או שימוש בכל נשק או חומר, הכל במטרה לסכן חיי אדם או לגרום נזק חמור לרכוש" או "גרימת נזק לרכוש במטרה לסכן חיים", או קשירת קשר לביצוע אחת מהעבירות הנ"ל – כל אלו לא תחשבנה כעבירות בעלות אופי מדיני.

עבירה צבאית Military offence:

העבירה הצבאית הינה עבירה הכרוכה בשירות הצבאי, ואדם שאיננו חייל לא יכול לעבור אותה (נפקדות לדוגמא). בדומה לעבירה הפוליטית, אף העבירה הצבאית נחשבת כעניינן הפנימי של המדינות, עניין שאינו מצדיק שימוש בהליכי ההסגרה. ברוב חוקי ההסגרה נקבע סייג זה כסייג מחייב, הקובע שאין מסגירים אדם בשל עבירה צבאית, וכך נעשה גם בחוק ההסגרה בישראל הקובע שלא יוסגר אדם מישראל אם בקשת ההסגרה הוגשה בשל עבירה צבאית, כאשר עבירה צבאית מוגדרת בחוק כעבירה אשר אדם יכול להתחייב בה רק אם היה חייל בשעת עשייתה, או שהיא עבירה בניגוד לדיני שירות ביטחון.

עבירה כלכלית:

ישנן מדינות השוללות הסגרה שעילתה היא עבירה כלכלית שביצע המבוקש לכאורה, כגון עבירות מס, עבירות הלבנת הון, וכדומה. חוק ההסגרה בישראל אינו מכיל כל הוראה בעניין זה, אך מדיניות הפרקליטות ככלל, לעת הזאת, היא לאפשר הסגרה בעבירות פיסקליות. בין יתר השיקולים במקרים אלה, תילקח בחשבון שאלת ההדדיות, דהיינו האם המדינה המבקשת מסגירה מבוקשים בעבירות פיסקליות לישראל.

סיכון כפול Double jeopardy:

סייג הסיכון הכפול נועד למנוע מצב שלפיו יועמד אדם לדין יותר מפעם אחת. משמעותו של הסייג היא, שהמבוקש לא יוסגר אם הוא כבר זוכה או הורשע במדינה המתבקשת או במדינה אחרת בגין אותה עבירה שבגינה הוא מבוקש. עיקרון זה יושם בחוק ההסגרה הקובע שלא יוסגר אדם למדינה המבקשת אם הוא עמד לדין בישראל על מעשה העבירה שבשלו מתבקשת הסגרתו, ונמצא זכאי או חייב. כמו כן, החוק קובע שלא יוסגר אדם שהורשע במדינה שלישית בשל מעשה העבירה שבשלו מתבקשת הסגרתו, ובלבד שהוא נשא כבר חלק מהעונש שהושת עליו, בישראל.

שיקולים הומניטאריים:

מדינות רבות עשויות לסרב לשתף פעולה עם הליך ההסגרה בשל כך שלפי תפיסתן, הליך זה אינו עולה בקנה אחד עם ערכים הומניטאריים המקובלים במדינה המתבקשת או בקרב הקהילייה הבינלאומית.

הסייג השכיח ביותר מסוג זה הוא סייג עונש המוות. על פי רוב, מדינות השוללות את עונש המוות, קובעות בחוקי ההסגרה שלהן סעיף הקובע שלא יוסגר מבוקש אם צפוי לו עונש מוות, אם וכאשר יוסגר ויורשע בדין. יש מדינות, וישראל בכללן, הקובעות שלא יוסגר מבוקש אם צפוי לו עונש מוות אם וכאשר יוסגר יורשע בדין, אלא אם המדינה המבקשת תתחייב להמתיק את דינו ולא להטיל עליו עונש זה.

יש מדינות שיסרבו לבקשת הסגרה על יסוד החשש שבקשת ההסגרה הוגשה ממניעים מפלים, ו/או שהנאשם צפוי להיות מופלה בהליך שיתנהל נגדו במדינה המבקשת, אם וכאשר הוא יוסגר. ישנן מדינות שיסרבו לשתף פעולה עם הליך ההסגרה על יסוד החשש שהמבוקש צפוי לעינויים או ליחס לא אנושי, בחקירה שתתנהל נגדו או בעונש שיוטל עליו, אם וכאשר הוא יוסגר. יש מדינות שיסרבו לשתף פעולה עם הליך ההסגרה על יסוד החשש שבמידה והמבוקש יוסגר, הוא לא יזכה להליך משפטי הוגן, ויש אף שיסרבו לשתף פעולה עם ההליך בשל מצבו הפיזי או הנפשי של המבוקש, או בשל גילו.

מגבלות דיוניות Statute of limitation:

יש מדינות הקובעות שהן תסרבנה לשתף פעולה עם הליך ההסגרה כאשר בהתאם לחוקי המדינה, קיימות מגבלות דיוניות השוללות את העמדת המבוקש לדין (מגבלות כגון שיהוי, התיישנות וכדומה). בישראל, חוק ההסגרה קובע כי לא יוסגר אדם למדינה מבקשת אם בקשת ההסגרה הוגשה בשל עבירה שהתיישנה או עונש שנתיישן לפי דיניה של מדינת ישראל, או בשל מעשה עבירה שבשלו קיבל המבוקש חנינה או מחילה במדינה המבקשת.

מפסיקת בתי המשפט בישראל עולה, שאף שיהוי בהגשתה של בקשת הסגרה יכול להוות עילה לסירוב לבקשת הסגרה, וזאת כאשר השיהוי בהגשת בקשת ההסגרה הוא באורח ניכר ובלתי סביר עד כדי כך שהדבר עלול לפגוע בתקנת הציבור בישראל, משום שהסגרתו של פלוני באותן נסיבות תהא שקולה כנגד פגיעה מהותית ברגשי הצדק והמוסר של הציבור בישראל.

אזרחות Nationality:

יש מדינות השוללות באופן קטגורי הסגרה של אזרחיהן, ויש השוללות הסגרה שכזו כל עוד אין הסכם הסגרה המחייב את המדינה להסגיר את האזרח. סייג זה קיים בחוק ההסגרה בצורה מצומצמת למדי, ולפיה לא יוסגר אזרח ישראלי אם לא ניתן להבטיח שהוא יוכל לרצות בישראל את העונש שיוטל עליו במדינה המבקשת.

שפיטה חוץ-מדינתית Extraterritoriality:

יש מדינות הקובעות שאם יתברר שהעבירה שבגינה מתבקשת ההסגרה נעברה מחוץ לגבולותיה של המדינה המבקשת, וחוקי המדינה המבקשת אינם מאפשרים את העמדתו של המבוקש לדין בשל עבירה זו, תהיה המדינה המתבקשת רשאית לסרב לבקשת ההסגרה. סייג מסוג זה מנוסח על פי רוב כ"סייג מאפשר", וכך הוא אף מופיע במודל חוק ההסגרה של האו"ם.

ייחודיות Speciality:

סייג הייחודיות שונה מיתר הסייגים, משום שהוא נועד לסייג את ההסגרה לאחר שהמבוקש כבר הועבר לרשות המדינה המבקשת, ולא למנוע את העברתו אליה. סייג זה נועד להגדיר את היקף סמכות השפיטה והענישה של המדינה המבקשת, ולפיו, סמכות השיפוט והענישה תהיה מוגבלת לאותה עבירה שבשלה התבקשה ההסגרה ולאותו עונש שהיה צפוי למבוקש בהתאם לבקשת ההסגרה. חוק ההסגרה קובע את כלל הייחודיות הן לגבי אדם שהוסגר מישראל למדינה זרה, והן לגבי אדם שהוסגר ממדינה זרה לישראל, וקובע כללים ברורים ומפורטים באשר לאופן יישומו של כלל זה.

עיקרי נוהל הטיפול בישראל

1. הגורם המטפל בבקשות הסגרה הוא המחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה.
2. לפני פתיחת הליכי הסגרה בבית-המשפט המחוזי, נוהגת המדינה המבקשת לבקש את מעצרו הזמני של המבוקש להסגרה. הבקשה להוצאת צו מעצר זמני מוגשת בדרך-כלל לפי בקשה טלגרפית בצינורות האינטרפול, אולם יכול שהבקשה תהיה מוגשת בצינורות הדיפלומטיים, הכל כמפורט באמנת ההסגרה הנוגעת לעניין.
3. התקבלה פניה אל פרקליטות המדינה למעצר זמני כאמור, תבדוק פרקליטות המדינה את בקשת המעצר בהתאם לנדרש באמנה הרלוונטית ובחוק ההסגרה, ותורה לחוליית אינטרפול במטה הארצי במשטרת ישראל לאתר ולעצור את המבוקש באמצעות היחידה המתאימה במשטרה. הצו למעצרו של המבוקש כאמור, ייחתם על- ידי קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה, ובצו ייאמר כי המעצר דרוש להבטחת ההסגרה. יש לציין, כי על-פי חוק ההסגרה גם היועץ המשפטי לממשלה או בא- כוחו מוסמכים לחתום על הצו.
4. על פרקליטות המדינה ליידע את המבוקש בהקדם האפשרי כי באפשרותו לבקש מינוי סניגור ציבורי.
5. במקרה של ספק באשר לטיבה או ביסוסה של בקשת המדינה הזרה למעצר, תבוא המחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה בדברים עם המדינה המבקשת ותקבע עמדתה בהתאם לכך.
6. הגיעה הבקשה למעצר בצינורות הדיפלומטיים, תעביר אותה מחלקת התביעות במשרד החוץ למחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה, לשם נקיטה בצעדים המתאימים.
7. מבוקש אשר נעצר כאמור בסעיף 4 לעיל, יובא תוך 48 ממעצרו לפני שופט שלום לשם קבלת צו מעצר, לתקופה שלא תעלה על 20 ימים. ואולם, אם תוך 48 ממעצרו של המבוקש הוגשה עתירה לבית-המשפט המחוזי להכריז על המבוקש כבר הסגרה, יובא המבוקש לפני שופט מחוזי לשם קבלת צו מעצר עד למתן החלטה בעתירה.
8. פרקליטות המדינה תשקול בכל מקרה ומקרה אם להסכים לשחרורו בערובה של המבוקש, וזאת בעיקר בשים לב לחומרת העבירות המיוחסות למבוקש, לסכנת הימלטותו ולהתחייבות הבינלאומית של מדינת ישראל כלפי המדינה המבקשת.
9. בכל מקרה בו יוסכם על שחרורו בערובה של המבוקש, יש לעמוד על מילוי תנאי מינימום על-ידי המבוקש כמפורט להלן :א) הפקדת דרכון במשטרה; ב) הפקדת ערבות בסכום הולם, במזומן או בערבות בנקאית; ג) התייצבות בתחנת משטרה במועדים קבועים, כאשר הדבר נראה דרוש לשם מניעת סיכול הליכי ההסגרה.
10. פרקליטות המדינה תודיע ללא דיחוי למשרד המשפטים של המדינה המבקשת או לכל גורם מוסמך אחר שפנה ישירות בבקשת הסגרה את תוצאות הדיון בפני שופט בית-משפט השלום בבקשה להוצאת צו מעצר.
11. לא נתקבלה בקשת הסגרה מאת המדינה המבקשת תוך עשרים ימים מאז נעצר המבוקש על-פי צו מעצר שהוצא כאמור לעיל, תבקש פרקליטות המדינה כי היועץ המשפטי לממשלה יחתום על בקשה להארכת תקפו של צו המעצר הזמני לתקופה נוספת, כפי שייראה לו לאור נסיבות העניין.
12. היועץ המשפטי לממשלה יכול לחזור ולבקש הארכת תקפו של צו המעצר הזמני מעת לעת, ובלבד שתקופת המעצר הכוללת לפי צו המעצר הזמני לא תעלה על 60 ימים. ואולם, אם התקבלה בקשת הסגרה מאת המדינה המבקשת רק כעבור 60 ימים מאז שנעצר המבוקש כאמור לעיל, יכול היועץ המשפטי לממשלה לבקש הארכת תקפו של צו המעצר הזמני מטעם זה לתקופה נוספת שלא תעלה על 10 ימים, וזאת כדי שתהיה לה שהות להכין את העתירה.
13. לא נתקבלה בקשת הסגרה מאת המדינה המבקשת תוך התקופה הקבועה בחוק ההסגרה ובאמנת ההסגרה להחזקתו של המבוקש במעצר, ישוחרר המבוקש להסגרה.
14. פרקליטות המדינה תבדוק את בקשת ההסגרה ביחד עם החומר שצורף אליה תוך תשומת לב מיוחדת לעניינים כדלקמן:

• א. קיום אמנת הסגרה בת-תוקף בין המדינה המבקשת לבין מדינת ישראל.
• ב. העבירות בהן נאשם המבוקש הן עבירות הסגרה לפי חוק ההסגרה.
• ג. העבירות בהן נאשם המבוקש או נתחייב בהן בדין במדינה המבקשת הן בגדר עבירות שלגביהן חלה חובת הסגרה על מדינת ישראל לפי הוראות האמנה.
• ד. העבירה בה נאשם המבוקש או נתחייב בה בדין במדינה המבקשת אינה עבירה בעלת אופי מדיני.
• ה. האם המבוקש הוא אזרח ותושב מדינת ישראל בעת קבלת בקשת ההסגרה, וזאת לצורך ההחלטה האם לדרוש התחייבות מהמדינה המבקשת לריצוי עונשו של המבוקש בישראל, כאשר התברר כי הוא עומד בשני תנאים אלה.
• ו. אימות המסמכים שצורפו בתמיכה לבקשת ההסגרה תואם את הוראות האמנה בנדון.
• ז. הראיות שהוגשו בתמיכה לבקשת ההסגרה כשרות להתקבל כראיות לעניין ההסגרה.
• ח. הראיות שהוגשו בתמיכה לבקשת ההסגרה היו מספיקות כדי להעמיד את המבוקש לדין על עבירת ההסגרה בישראל; לחלופין, המבוקש נתחייב בדין על עבירת הסגרה במדינה המבקשת.

15. השתכנעה פרקליטות המדינה כי נתמלאו התנאים המוקדמים האמורים בחוק ובאמנה להגשת עתירה לבית-המשפט המחוזי להכריז על המבוקש כי הוא בר הסגרה, תבקש פרקליטות המדינה משר המשפטים לחתום על הוראה כי המבוקש יובא בפני בית-משפט מחוזי, כדי לקבוע אם הוא בר הסגרה.
16. חתם שר המשפטים על הוראה כאמור, תכין פרקליטות המדינה את העתירה לבית-המשפט המחוזי (העתירה תוגש על-ידי בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה). אל הבקשה יצורפו כל הראיות שהוגשו בתמיכה לבקשת ההסגרה על-ידי המדינה המבקשת, וכן בקשת ההסגרה עצמה.
17. לאחר שנחתמה העתירה, היא תוגש בצירוף הוראת שר המשפטים לבית-המשפט המחוזי בירושלים. פרקליטות המדינה תפעל לכך כי בית-המשפט המחוזי יקבע מועד מוקדם ככל האפשר לדיון בעתירה, ותודיע על המועד שנקבע למדינה המבקשת.
18. אם המסמכים שצורפו לבקשת ההסגרה לא נערכו בעברית או באנגלית, תדאג פרקליטות המדינה להכנת תרגום לאחת השפות הנזכרות לעיל של כל המסמכים הרלוונטיים לבקשת ההסגרה.
19. הוגשה העתירה – תאפשר פרקליטות המדינה למבוקש או לסנגורו לעיין בכל זמן סביר בכל חומר ראיות שבכתב הנוגע לעתירה והמצוי בידה, ולקבל את שמות העדים אשר בדעתה להשמיע בעת הדיון בעתירה ואת נושא עדותם.
20. הוגשה בקשת הסגרה ללא בקשה למעצרו הזמני של המבוקש, תבקש פרקליטות המדינה מבית- המשפט המחוזי בירושלים כי המבוקש ייעצר עד למתן החלטה בעתירה, או שישוחרר בערובה, בהתאם לנסיבות. שוחרר המבוקש בערובה לאחר שהוצא נגדו צו למעצרו הזמני, ונראה לפרקליטות המדינה כי יש מקום לבטל את השחרור בערובה בשים לב למהות העבירה המיוחסת למבוקש, לראיות שהובאו נגדו ולנסיבות אחרות, תגיש פרקליטות המדינה בקשה למעצר עד למתן החלטה בעתירה ובקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים, התשנ"ו – 1996.
21. החליט בית- המשפט המחוזי כי המבוקש הוא בר הסגרה, יבקש נציג היועץ המשפטי לממשלה בעת מתן ההחלטה כאמור כי המבוקש יוחזק במשמורת עד להסגרתו.
22. דחה בית-המשפט המחוזי את העתירה להכריז על המבוקש כי הוא בר הסגרה, יביא פרקליט המדינה את השאלה אם לערער על ההחלטה להכרעתו של היועץ המשפטי לממשלה.
23. הכרזת מבוקש כבר הסגרה תקבל תוקף סופי אם עברה תקופת הערעור ולא הוגש ערעור; או אם הוגש ערעור והוא נדחה. לאחר שהכרזת המבוקש כבר הסגרה קיבלה תוקף סופי, יבקש הפרקליט המטפל בעניין משר המשפטים לצוות על ביצוע הסגרתו של המבוקש. צו ההסגרה יפרט בדיוק את כל העבירות בגינן הוכרז המבוקש כבר הסגרה.
24. חתם שר המשפטים על צו לביצוע הסגרתו של המבוקש, יודיע על כך הפרקליט המטפל בעניין למדינה המבקשת ולחולית האינטרפול במטה הארצי במשטרת ישראל, על מנת ששני גורמים אלה יוכלו לתאם את מסירתו של המבוקש לנציגה של המדינה המבקשת.
25. הפרקליט המטפל בעניין ידאג לכך כי חוליית האינטרפול במשטרת ישראל תקבל העתק מהצו לביצוע ההסגרה בצירוף תרגומו לאנגלית, וזאת לשם מסירתו לנציג המדינה המבקשת ולמבוקש. יש לדאוג לכך שהעברתו של המבוקש מחוץ לגבולות ישראל תתבצע תוך 60 ימים מיום שהכרזתו כבר הסגרה קיבלה תוקף סופי. אם יש נסיבות מיוחדות המעכבות את ביצוע ההסגרה, על היועץ המשפטי לממשלה או פרקליטות המדינה לפנות לבית-המשפט המחוזי בבקשה להאריך את תוקפה של ההכרזה.
26. מבוקש רשאי, בכל עת, להגיש לשר המשפטים בקשה בכתב לחזור למדינה המבקשת את הסגרתו כדי לעמוד שם לדין, כדי שיגזרו את עונשו או כדי לשאת בה את עונשו. הוגשה בקשה כאמור לעיל, לא תגיש פרקליטות המדינה עתירה לבית-המשפט להכריז על המבוקש כבר-הסגרה, אלא תיידע ללא דיחוי את המדינה המבקשת את ההסגרה על בקשת המבוקש.
27. הוגשה הבקשה לחזרה מרצון אחרי שהוגשה העתירה לבית-המשפט, יודיע נציג היועץ המשפטי לממשלה על כך לבית-המשפט, כדי שבית-המשפט יפסיק את הדיון בעתירה. יש לדאוג לכך שהעברתו של המבוקש מחוץ לגבולות ישראל תתבצע תוך 15 ימים ממועד הגשת בקשתו לחזרה מרצון. במהלך תקופה זו יוחזק המבוקש במעצר. אם יש נסיבות מיוחדות המעכבות את ביצוע ההסגרה, על היועץ המשפטי לממשלה לפנות לבית- המשפט המחוזי בבקשה להאריך את תקופת המעצר לתקופה שלא תעלה על 15 ימים.
28. חשוב בלציין כי הנחיית היועמ"ש בענייני הסגרה אינה דנה בבקשות להעברת חשודים מן הרשות הפלסטינאית, בהתאם לחוק להארכת תקפן של תקנות שעת-חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשנ"ט – 1999 (פרק ג', סימן ב' לתוספת לחוק), המטופלות על-ידי הממונה על העזרה המשפטית במשרד המשפטים.

The post בקשה להסגרה למדינה אחרת בחו"ל appeared first on עו"ד מנשה סלטון.

לאחרונה דווח על עלייה במספר החיילים שנתפסו מעשנים סמים קלים בתקופת השירות (אם ממש בזמן השירות ואם בעת חופשה). ואכן, תופעת השימוש בסמים קלים הפכה לנפוצה בקרב כלל האוכלוסייה, ולא פסחה גם על החיילים.

אלא שכשמדובר בצבא מתייחסים לעבירה כזו בכובד ראש ובחומרה רבה, שעלולות להיות לה השלכות לא פשוטות על החיים במדינה.

הסבר קל על העבירה

החשיש והקנאביס (מריחואנה) מוגדרים כסם מסוכן האסור לשימוש בפקודת הסמים. החזקה של סם אסורה נחלקת לשניים לפי החוק: החזקה לצריכה עצמית והחזקה שלא לצריכה עצמית (המשמעות היא למעשה שמדובר בסחר).

פקודת הסמים מפרטת ליד כל סוג סם את הכמות שמעליה תיחשב ההחזקה לכזאת שאינה לצריכה עצמית. כך לדוגמא, החזקה של מעל 15 גרם של קנאביס תיחשב לפי החוק להחזקה שאינה לצריכה עצמית, אם כי בתי המשפט כבר הכירו גם בכמויות גדולות של אפילו מאות גרמים ככאלו שהוחזקו לצריכה עצמית. אלא שבתי משפט לחוד ובתי דין צבאיים לחוד.

אם נתפסים היכן יוגש כתב האישום: בבית משפט רגיל או בבית דין צבאי?

חיילים (בחובה או במילואים), המבצעים עבירות סמים, יכולים באופן עקרוני לעמוד לדין או בבתי משפט אזרחיים או בבתי דין צבאיים, אך המדיניות שבשגרה היא העמדתם לדין בבתי הדין הצבאיים. הקביעה אם התיק יוגש בבית דין צבאי או אזרחי מושפע מהשאלה האם מדובר בעבירה צבאית מובהקת (האם נעברה במסגרת צבאית או תוך כדי שירות) ואז המדיניות של הפרקליטות הצבאית היא להגיש כתב אישום בבית הדין הצבאי. אם לדוגמא יש חיילים ואזרחים שמעורבים באותו תיק סמים, הפרקליטות הצבאית תשאף לפצל את התיק לשני כתבי אישום: האחד בבית הדין הצבאי נגד החייל והשני שיוגש באמצעות פרקליטות מחוז "אזרחית" נגד המעורבים האחרים בפרשה. לחייל ככלל אין say.

מערכת השיפוט הצבאית נוקטת במדיניות מחמירה יותר עם הנאשמים בשימוש בסמים קלים מאשר מערכת השיפוט האזרחית.

אם נתפסתי עם סמים קלים, כמו גראס, בכמות קטנה, מה העונש הצפוי לי?

כיום, בשל התחזקות תנועות הלגליזציה בארץ ובעולם, ובהתאם למדיניות אי ההפללה הנהוגה, מערכת האכיפה האזרחית כמעט שלא מגישה כתבי אישום כנגד מי שנתפס על שימוש בסמים קלים בכמויות קטנות. גם אם מוגש כתב אישום אז רמת הענישה נמוכה באופן יחסי ונעה מאי-הרשעה ועד לעבודות שירות ומאסר על תנאי.

לעומתה, המערכת הצבאית נוקטת בעמדה מחמירה נגד חיילים שעוברים עבירה של החזקה או שימוש בסמים קלים (ולא משנה אם עשו זאת בעת חופשה או ממש בזמן השהייה בבסיס), והעונשים הנפוצים שם נעים בין מאסר בפועל, מאסר על תנאי, הורדה לדרגת טוראי ושלילת רישיון נהיגה צבאי, וזאת גם אם מדובר במעידה חד פעמית. מדוע? הסיבה העיקרית היא פשוטה: החמרה לצורך הרתעה של המשרתים במערכת הצבאית.

חייל שעובר עבירת סמים ונתפס צפוי לתהליך לא פשוט: לחקירת מצ"ח, לבדיקות שתן לאיתור סמים, למעצר עד תום החקירה ולעיתים אף עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, לפגיעה מיידית בסיווגו הצבאי ולאיסור נהיגה ברכב צבאי עד תום ההליכים. במידה שהחייל מורשע, הוא צפוי לשלילת רישיון הנהיגה הצבאי, לרישום פלילי ולשחרור מהצבא ללא הטבות של חייל משוחרר (לאחר שיתקיים בעניינו דיון בפני ועדת הסמים). וזה לא נגמר רק בצבא: ההשפעה על החיים באה לידי ביטוי בכך שלחייל יהיה רישום פלילי, וגם רישיונו האזרחי יכול להישלל ממנו.

במה בית הדין מתחשב כשהוא גוזר את העונש על חייל שהורשע בעבירת סמים?

כשיקולים להקלה בעונש לוקח בית הדין הצבאי בחשבון, בין היתר, את סוג הסם והכמות, מספר המקרים שבהם השתמש החייל בסם, האם מדובר בחיילים חדשים או עולים חדשים שעדיין לא הפנימו את ערכי המערכת הצבאית, האם החייל הודה ולקח אחריות על מעשיו, טיב השירות של החייל, האם החייל נענש בהליכים משמעתיים אחרים, את רמת ענישה נהוגה במקרים דומים, את התנהלות גורמי החקירה, וכן את הנסיבות האישיות של החייל (הסיבות שהביאו לביצוע העבירה, מצב כלכלי, משפחתי ורפואי).

כשיקולים להחמרה בעונש לוקח בית הדין הצבאי בחשבון בנוסף לאלה (רק לכיוון ההפוך) גם את זמן ביצוע העבירה – האם העבירה בוצעה בעת כוננות אם בזמן שגרה.

אז המלצה אישית וחמה לסיכום: עבירת סמים במסגרת הצבאית, גם הקלה ביותר, מובילה לתוצאות מיידיות קשות שלהן השלכה על עתידכם באזרחות, אז אם מתחיילים לא מסתממים, ואם נתפסים מתייעצים מיד עם עו"ד פלילי!

The post אם מתחיילים לא מסתממים: מדוע לא שווה לעשן ג'וינט בצבא? appeared first on עו"ד מנשה סלטון.

חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 (המכונה בפי אנשי עולם המשפט "חוק הנוער") מסדיר את האופן שבו יש לחקור קטין החשוד בביצוע עבירה, שחרור ממעצר והליכים שלפני משפטו של הקטין.

בהמשך להמלצות שתי וועדות ציבוריות בראשות שופט בית המשפט העליון נכנס לתוקפו בחודש יולי 2009 תיקון מס' 14 לחוק הנוער אשר במסגרתו, בין היתר, נקבעו הכללים לחקירת קטין החשוד בביצוע עבירה, וכן הוחלו על קטינים תקופות מעצר קצרות מאלו שחלות על בגירים, וזאת על מנת להקטין את הנזק שעלול להיגרם להתפתחותו של קטין כתוצאה משהייה ארוכה במעצר. מטרת התיקון הייתה שיפור ההגנה על זכויותיו של קטין חשוד או נאשם, ומתן דגש לזכויות נוספות של קטין שעד לתיקון לא מצאו את ביטוי בחקיקה.

מיהו קטין?

קטין הינו מי שלא מלאו לו 18 שנים,  ולעניין חשוד ונאשם (לרבות בגיר) שביום הגשת כתב האישום נגדו לא מלאו לו 18 שנים.

הודעה על חקירת קטין חשוד או על מעצרו

חוק הנוער קובע כי קטין החשוד בביצוע עבירה יוזמן לחקירה וייחקר בידיעת הורהו, ואם לא ניתן לאתר את הורה הקטין במאמץ סביר – בידיעת קרוב משפחה בגיר או אדם בגיר אחר המוכר לקטין, כאשר החוק מחייב לשמוע את עמדת הקטין לעניין זהות אותו בגיר אחר. החריג לכלל הינו אם אין אפשרות לאתר מי מהם במאמץ סביר בנסיבות העניין.

קטין חשוד השוהה במעון יוזמן לחקירה וייחקר בידיעת מנהל המעון וכן בידיעת הורהו, ואם לא ניתן לאתר את הורה הקטין במאמץ סביר – בידיעת קרוב אחר, אלא אם כן אין אפשרות לאתר מי מהם במאמץ סביר בנסיבות העניין.

הגיע קטין חשוד לתחנת המשטרה או הובא אליה, בין אם עצור ובין אם לא, יודיע על כך הקצין הממונה להורה הקטין בלא דיחוי לאחר שיידע את הקטין כי בכוונתו לעשות כן, ואם לא ניתן לאתר את הורה הקטין במאמץ סביר – לקרוב אחר, אלא אם כן אין אפשרות לאתר מי מהם במאמץ סביר בנסיבות העניין.

לא נמסרה הודעה להורה של קטין חשוד מחמת העדר אפשרות לאתרו כאמור באותם סעיפים קטנים, תודיע המשטרה להורה, כל עוד הקטין נתון בחקירה או במעצר, לפי המאוחר, בלא דיחוי, עם היווצרות האפשרות לאתרו.

אי מסירת הודעה להורה של קטין חשוד ולקרוב אחר מחמת העדר אפשרות לאתר מי מהם במאמץ סביר בנסיבות העניין תתועד בכתב;

קטין שהגיע לתחנת המשטרה או שהובא אליה כשאינו עצור, לא תימסר הודעה אם הקטין הביע התנגדות מנימוק סביר למסירת הודעה להורה או קרוב; היה הקטין עצור, יינתן לרצונו בעניין מסירת ההודעה משקל ראוי, בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו, ובלבד שתימסר הודעה כאמור לקרוב אחר;

החליט הקצין הממונה על מעצרו של קטין חשוד, יודיע על כך גם לקצין מבחן.

יידוע הקטין, תגובתו וכן התנגדותו ככל שהייתה, וכן החלטת הקצין הממונה ונימוקיה יתועדו על ידי הקצין הממונה בתיעוד חזותי, בתיעוד קולי או בכתב.

חקירת קטין חשוד בלא הודעה להורהו או לקרוב אחר

על אף האמור לעיל לגבי החובה להודיע להורה הקטין או קרוב אחר, רשאי קצין מוסמך, בהחלטה מנומקת בכתב, להורות על הזמנת קטין חשוד שאינו עצור לחקירה או על חקירתו, בלי להודיע על כך להורהו, לקרוב אחר או למנהל מעון, לפי העניין, אם שוכנע כי הודעה כאמור עלולה:

(1)   לפגוע בשלומו הגופני או הנפשי של הקטין או של אדם אחר;

(2)   להביא לשיבוש הליכי החקירה בשל חשד סביר כי ההורה, הקרוב האחר, מנהל המעון או בן משפחתו של הורה הקטין או הקרוב האחר, היה צד לעבירה שבה חשוד הקטין;

(3)   חשש לפגיעה בביטחון המדינה.

הורה קצין מוסמך על הזמנת קטין חשוד שאינו עצור לחקירה או על חקירתו, בלא שהודיע להורה של הקטין, וחלפו 8 שעות מהגעתו של הקטין לתחנת המשטרה, או חדל להתקיים הטעם שהצדיק הזמנה לחקירה או חקירה בלי להודיע להורה, לפי המוקדם, תימסר להורה הקטין בלא דיחוי, הודעה על הימצאותו של הקטין בתחנת המשטרה ועל חקירתו;

הורה קצין מוסמך על הזמנת קטין חשוד שאינו עצור לחקירה או על חקירתו בלא שהודיע אף לקרוב אחר או למנהל המעון, לפי העניין, תימסר להורה הקטין בלא דיחוי, הודעה על הימצאותו של הקטין בתחנת המשטרה ועל חקירתו אם חלפו שש שעות מהגעתו של הקטין לתחנת המשטרה או חדל להתקיים הטעם שהצדיק הזמנה לחקירה או חקירה שלא בידיעתם, לפי המוקדם.

קצין נוער מחוזי מוסמך להאריך את פרקי הזמן האמורים אם שוכנע כי מתקיים אחד מאלה, ובלבד שפרק הזמן המרבי מהגעתו של הקטין לתחנת המשטרה לא יעלה על 8 שעות:

(1)   סכנה ממשית לשלומו של הקטין או לביטחונו;

(2)   חשש לשיבוש הליכי החקירה בעבירה מסוג פשע בשל חשד סביר כי ההורה או הקרוב האחר או בן משפחתו של מי מהם, היו צד לעבירה שבה חשוד הקטין;

(3)   פגיעה ממשית בביטחון המדינה.

נוכחות הורה או קרוב אחר בחקירת קטין חשוד

קטין חשוד שהוזמן לחקירה זכאי שהורהו או קרוב אחר יהיה נוכח בחקירתו, וכן זכאי הוא להיוועץ במי מהם, ככל הניתן לפני תחילת החקירה, אלא אם כן הביע הקטין התנגדות לכך מנימוק סביר או אם היה מוחזק במעצר. הורה או קרוב אחר של קטין חשוד יוזמן להיות נוכח בחקירה והחקירה תעוכב עד להגעתו.

ואולם, החוק מתיר חקירה של קטין ללא נוכחות הורה או קרוב אחר אם סבר קצין מוסמך כי אין במתן אפשרות לנוכחות ההורה או הקרוב האחר כאמור כדי להביא לאחד מאלה:

(1)   פגיעה בטובת החקירה או בטובת הקטין;

(2)   לפגוע בשלומו הגופני או הנפשי של הקטין או של אדם אחר;

(3)   להביא לשיבוש הליכי החקירה בשל חשד סביר כי ההורה, הקרוב האחר, מנהל המעון או בן משפחתו של הורה הקטין או הקרוב האחר, היה צד לעבירה שבה חשוד הקטין;

(4)   חשש לפגיעה בביטחון המדינה.

(5)   פגיעה בשלומו הגופני או הנפשי של הקטין;

(6)   סיכול או שיבוש של החקירה או של חקירתם או מעצרם של חשודים נוספים בקשר לאירוע שלגביו נחקר הקטין;

(8)   מניעת גילוי ראיה או תפיסת חפץ הקשור לעבורה שהקטין חשוד בביצועה;

(9)   סיכול של מניעת עבירות נוספות;

(10) מניעת שחרורם ממעצר של הקטין או של חשודים אחרים;

(11) חשיפת עניין הנוגע לצנעת חייו של קטין אחר.

קצין מוסמך רשאי להורות, בהחלטה מנומקת בכתב, על התחלת חקירתו של קטין בלי להמתין לנוכחות הורהו או קרוב אחר:

(1)   אם ההורה או הקרוב האחר לא הגיע לחקירה בתוך זמן סביר בנסיבות העניין מהמועד שבו הוזמן;

(2)   אם שוכנע כי המתנה כאמור עלולה להביא לאחד מאלה, ובלבד שחקירת הקטין בלא נוכחות הורהו או קרוב אחר תימשך רק כל עוד מתקיים הטעם שהצדיק את אי-ההמתנה כאמור:

(א)   פגיעה בשלומו הגופני או הנפשי של הקטין;

(ב)   סיכול או שיבוש של החקירה או של חקירתם או מעצרם של חשודים נוספים בקשר לאירוע שלגביו נחקר הקטין;

(ג)    מניעת גילוי ראיה או תפיסת חפץ הקשור לעבורה שהקטין חשוד בביצועה;

(ד)   סיכול של מניעת עבירות נוספות;

(ה)   מניעת שחרורם ממעצר של הקטין או של חשודים אחרים;

(3)   לא ניתן לאתר מי מהם במאמץ סביר.

הורה קצין מוסמך על חקירת קטין חשוד בלא הזמנת הורהו או קרוב אחר להיות נוכח עמו בחקירה, ינמק את החלטתו והיא תתועד בכתב.

הוחל בחקירתו של קטין חשוד בלי להמתין לנוכחותו של הורהו או של קרוב אחר, והגיע הורהו של הקטין או קרוב אחר לתחנת המשטרה במהלך החקירה, יורשה אותו אדם להיות נוכח בהמשך חקירת הקטין והחוקר ייתן לקטין הזדמנות להיוועץ באותו אדם במועד האפשרי הראשון בהתאם למהלך החקירה.

נכח הורהו של קטין או קרוב אחר בחקירת הקטין, לא יתערב במהלך החקירה ולא יצא מחדר החקירה, אלא אם כן התיר לו החוקר לעשות כן ובתנאים שיקבע; בטרם תחל חקירת קטין בנוכחות הורהו או קרוב אחר, יודיע החוקר להורה או לקרוב האחר, לפי העניין, על המגבלות החלות עליו כאמור.

ראה חוקר כי הורהו של קטין או קרוב אחר הנוכח בחקירת הקטין מפריע לחקירה באופן שאינו מאפשר לנהלה, מתערב בחקירה אף שהוזהר שלא לעשות כן או מאיים על הקטין באופן ישיר או מרומז, רשאי החוקר, בהחלטה מנומקת בכתב, להרחיק את ההורה או הקרוב האחר מן החקירה.

הודעה לקטין חשוד על זכויותיו בטרם חקירתו

בטרם ייחקר קטין חשוד, יודיע חוקר לקטין, בלשון המובנת לו בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו, על זכויותיו המפורטות להלן, נוסף על חובותיו לפי כל דין כלפי הקטין בהיותו חשוד:

(1)   זכותו להיוועץ בעורך דין ביחידות ולהיות מיוצג על ידי סניגור, וכן זכאות לפי חוק הסניגוריה הציבורית;

(2)   זכותו לנוכחות הורהו או קרוב אחר בחקירתו;

בטרם ייחקר קטין חשוד המצוי בסטאטוס של עצור, יודיע חוקר לסנגורו של הקטין על חקירתו, ואם אין לו סניגור יודיע כאמור לסניגוריה הציבורית כדי שתבחן את זכאותו לייצוג, אך אין בהודעה לסנגורו של הקטין או לסניגוריה הציבורית כאמור, כדי לעכב את החקירה.

חקירת קטין חשוד בשעות הלילה

קטין חשוד לא ייחקר בתקנת המשטרה בשעות הלילה, כאשר "שעות הלילה" מוגדרות כך:

(1)   לגבי קטין שטרם מלאו לו 14 שנים – השעות שבין 20:00 ל-7:00;

(2)   לגבי קטין שמלאו לו 14 שנים – השעות שבין 22:00 ל-7:00.

ואולם רשאי קצין מוסמך להורות, בהחלטה מנומקת בכתב, כי קטין חשוד ייחקר בשעות הלילה באחד מאלה:

(1)  העבירה שהוא חשוד בביצועה נעברה בסמוך למועד עיכוב הקטין או מעצרו;

(2)  העבירה שהוא חשוד בביצועה היא עבירה מסוג פשע, או עבירה מסוג עוון המנויה בתוספת, והקצין המוסמך שוכנע כי דחיית החקירה עלולה להביא לאחד מהמקרים הבאים:

(א)   פגיעה בשלומו הגופני או הנפשי של הקטין;

(ב)   סיכול או שיבוש של החקירה או של חקירתם או מעצרם של חשודים נוספים בקשר לאירוע שלגביו נחקר הקטין;

(ג)    מניעת גילוי ראיה או תפיסת חפץ הקשור לעבורה שהקטין חשוד בביצועה;

(ד)   סיכול של מניעת עבירות נוספות;

(ה)   מניעת שחרורם ממעצר של הקטין או של חשודים אחרים;

(3)  הקטין והורהו נתנו את הסכמתם לחקירה בשעות הלילה, ובלבד שלא תתאפשר חקירתו של הקטין בשל הסכמתם כאמור אחרי השעה 00:00.

בסופו של יום יש לזכור כי העיקרון המנחה בחוק הנוער הינו כי לא יוחלט על מעצרו של קטין אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה, והמעצר יהיה לפרק הזמן הקצר ביותר הנדרש לשם השגת המטרה; בקבלת החלטה על מעצרו של קטין, יובאו בחשבון גילו והשפעת המעצר על שלומו הגופני והנפשי ועל התפתחותו.

The post חקירת קטינים כחשודים appeared first on עו"ד מנשה סלטון.

יתר העילות עוסקות במצבים ספציפיים בהם לא יישב שופט בדין אם הוא יודע שמתקיים אחד מאלה:

1. 1.צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת.

1. 2.יש לשופט עניין כספי ממשי או עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי, או שלבן משפחה מדרגה ראשונה של השופט יש עניין כספי ממשי או עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו;

1. 3.בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו עניין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת.

מהו "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" שמצדיק פסילת שופט?

קיומו של משוא פנים, המצדיק פסילת שופט, איננו נבחן על-פי תחושתו הסובייקטיבית של המבקש את הפסילה  אלא המבחן הינו אובייקטיבי.
כלומר, הקריטריון לפסול שופט אינו מתייחס להרגשה האישית של הנאשם או בא כוחו, גם אם המדובר לדעתם, בהתנהגות מגמתית ועוינת של בית המשפט כלפיהם.
לפיכך, ישנו קושי רב לעמוד במבחן האובייקטיביות ובמרבית המקרים לא תתקבל טענת הפסלות.
כך למשל, בית המשפט העליון קבע כי אין לפסול שופטת בשל כך שפסלה שאלות רבות של הסנגור בחקירת העדים. וכן, כי אין לפסול שופט במקרה שבו העורך דין שמופיע בפניו הגיש נגדו תלונה לנציב תלונות השופטים.

מתי ידון השופט בטענת הפסלות?

שופט שהועלתה בפניו טענה כי הוא פסול מלשבת בדין ידון בטענה לפני כל טענה אחרת ולא ימשיך את הדיון עד להחלטתו בטענת הפסלות.
החלטתו המנומקת של השופט בטענת הפסלות ניתנת לערעור בפני בית המשפט העליון.

האם השתייכות שופט לקבוצה מסוימת או  בעל השקפת עולם מסוימת מצדיקה פסילתו?
שופט לא ייפסל רק בשל השתייכותו לקבוצת התייחסות, לעדה או ללאום שהם זהים לאלו של בעל הדין. למשל – כלומר – שופט דתי אינו פסול בשל כך לדון בעניינו של בעל דין דתי או שאינו דתי.

מדוע? מפני ששופט הוא מקצועי ואין בהשתייכותו לקבוצה מסוימת שיש לה זיקה למשפט אפשרות ממשית למשוא פנים.

הדברים האמורים חלים גם על סוג המשפטים בעלי זיקה כללית לתפיסת העולם או החיים של השופט, כגון: שופט שאינו דתי אינו פסול לדון בעניינו של נאשם המואשם בעבירה שבוצעה מטעמי קנאות דתית.

פסלות שופט – טענה רגישה

לעיתים קרובות טענה לפסילת שופט משמעותה כי אין באפשרותו של השופט לשפוט בהגינות והפתיחות ככל שופט מקצועי.

לכן, יש צורך לבחון את נסיבות המקרה היטב ולעלות את הטענה רק במקרים המתאימים תוך בחינת פסיקת בית המשפט העליון במקרים דומים.

נאשם או עורך דין אשר חשים עלבון, חשש או יחס עוין מהשופט צריכים לשקול היטב האם בקשה לפסילה (שנדחות ברוב המקרים) היא זו שתפיג את תחושתם ותביא למשפט צודק מבחינתם.

במקרים רבים דווקא עמידה בתקיפות על זכויות ופנייה לבית המשפט בדרישה ליחס ראוי הם אלא שיעמידו את הדברים על מקומם.

עוד יש לציין כי ישנם מקרים בהם בקשה לפסלות שופט רק מטעמים טקטיים לשם זכייה בזמן נוסף או החלפת שופט עשויה להביא יותר נזק מתועלת.

לפיכך,  ההמלצה היא שבמשפט פלילי חובה להיות מיוצג על ידי עורך דין פלילי בכדי להשיג את התוצאות הטובות והרצויות ביותר.

The post פסילת שופט – מתי והאם כדאי? appeared first on עו"ד מנשה סלטון.