עורך דין משנה סלטון - פלילי וצווארון לבן

מאמרים

בקשה להסגרה למדינה אחרת בחו

בקשה להסגרה למדינה אחרת בחו"ל

(על יסוד הנחיות היועץ המשפטי לממשלה וסקירה משפטית של הלשכה המשפטית בכנסת)

רקע כללי

הסגרה היא העברתו של חשוד, נאשם או עבריין נמלט לידיה של המדינה שבה הוא ביצע את העבירה שבגינה הוא הואשם או הורשע, על מנת שמדינה זו תעמיד אותו לדין, תגזור את עונשו ותדאג לכך שהוא ירצה את עונשו בתחומה.

בקשת הסגרה היא בקשה שמופנית אל מדינה שבתחומה מצוי מי שהסגרתו מתבקשת ("המבוקש"). המדינה שמגישה את בקשת ההסגרה היא המדינה המבקשת, ואילו המדינה המקבלת את הבקשה היא המדינה המתבקשת.

תנאי ההסגרה הם תנאים מוקדמים, שרק בהתמלאם ניתן להסגיר אדם מישראל למדינה אחרת, ואולם בהתמלא אותם תנאים מוסמך בית-המשפט המחוזי בירושלים לקבוע כי פלוני הוא בר-הסגרה. קביעה שכזו הינה חיונית כדי שניתן יהיה להמשיך בהליך ההסגרה, ובלעדיה אין המדינה רשאית לפעול להסגרתו של מבוקש. בצד התנאים המוקדמים להסגרה יש בחוק ההסגרה גם "סייגים" להסגרה, ואין מסגירים אדם למדינה אחרת אלא אם הותרו הסייגים.

המקור המשפטי לדיני ההסגרה הוא חוק ההסגרה והסכמים בינלאומיים. במסגרת זו ישנם שלושה סוגים של הסכמים: אמנות רב לאומיות, הסכמי הסגרה בילטראליים והסכמים אד-הוק.

אמנת הסגרה רב לאומית

היא הסכם הסגרה שחתומות עליו מדינות רבות, הקובע את התנאים שבהתקיימם יוסגרו המבוקשים, וכן את הסייגים להסגרה והוראות פרוצדוראליות שנועדו להבהיר כיצד יתנהלו הליכי ההסגרה. חתימה על אמנה שכזו מחייבת את המדינה החותמת להסגיר מבוקשים לבקשת כל אחת מן המדינות החתומות. על האמנה, ועל פי רוב ניתנת למדינות הזכות להסתייג מסעיפים שונים של האמנה. עשתה מדינה שימוש בזכות זו, הסעיפים שהיא הסתייגה מהם לא יחייבו אותה, ולא יחייבו את המדינות האחרות כלפיה. מדינת ישראל חתומה על אמנת הסגרה רב לאומית אחת, והיא האמנה האירופית בדבר הסגרה.

הסכם הסגרה בילטראלי

הינו הסכם בין שתי מדינות הקובע את התנאים שבהתקיימם יוסגרו המבוקשים, את הסייגים להסגרה והוראות פרוצדוראליות שנועדו להבהיר כיצד יתנהלו הליכי ההסגרה. הסכם זה מחייב אך ורק את המדינות החתומות עליו, ומאחר והחתימה עליו היא פרי משא ומתן ישיר בין המדינות, אין למדינות החתומות זכות להסתייג מחלק מהוראות ההסכם. מדינת ישראל חתומה על הסכמים מסוג זה מול 17מדינות בעולם.

הסכם אד-הוק

הינו הסכם בין המדינה המבקשת למדינה המתבקשת, שנועד לאפשר את הסגרתו של מבוקש מסוים, בהעדר הסכם הסגרה בין המדינה המבקשת ולמדינה המתבקשת, וכאשר שתי המדינות אינן חתומות על אמנת הסגרה רב לאומית אחת. הסכם מסוג זה הוא הרבה פחות מפורט מהסכם ההסגרה הבילטראלי, ואין הוא מחייב את המדינות לאחר שהושלמה תכלית קיומו, כלומר, לאחר שהמבוקש הוסגר למדינה המבקשת.

הליכי ההסגרה בישראל

הליכי ההסגרה בישראל

בישראל, הסגרת מבוקשים יכולה להתבצע אך ורק בהתאם להוראותיו של חוק ההסגרה. מלכתחילה החוק לא קבע כמעט סייגים להסגרה, אך ברבות השנים הוא תוקן פעמים אחדות, כאשר התיקון המשמעותי ביותר הוא זה שנערך בו בשנת 2110, אז הוכנסו לחוק תנאים וסייגים רבים להסגרה.

כאשר מדינה מבקשת ממדינת ישראל להסגיר אדם אליה, עליה להגיש בקשה בעניין לשר המשפטים, והשר רשאי להורות שהמבוקש יובא בפני בית המשפט כדי לקבוע אם הוא בר הסגרה, אך הוא אינו חייב 10 לעשות כן.

משהתקבלה ההחלטה להביא את המבוקש בפני בית המשפט, ניתן לעצור את המבוקש במעצר זמני עד לקיום הדיון בעניינו או לאחר תחילתו של הדיון, וזאת באמצעות צו מיוחד של בית המשפט, ובלבד שהמעצר דרוש לקיום הליך ההסגרה.

בית המשפט יכריז על מבוקש כבר הסגרה לאחר שנוכח כי התמלאו שני תנאים:

א. המבוקש נתחייב בדין על עבירת הסגרה במדינה המבקשת או שיש ראיות מספיקות כדי להעמידו לדין על עבירה כזאת בישראל, כאשר הגדרת עבירת הסגרה היא: כל עבירה שאילו נעברה בישראל דינה מאסר שנה או עונש חמור מזה.

ב. קיימת הדדיות ביחסי ההסגרה בין המדינה המבקשת למדינת ישראל, הבאה לידי ביטוי, בין השאר, בקיומו של הסכם בדבר הסגרת עבריינים בין המדינות.

ההכרזה על מבוקש כ"בר הסגרה" מאפשרת לשר להורות על הסגרתו של המבוקש, ובמידה ויעשה כן, יועבר המבוקש אל מחוץ לגבולות הארץ ויימסר לידי המדינה המבקשת. ואולם, השר רשאי גם שלא להורות כך, על אף שבית המשפט הכריז על המבוקש כבר הסגרה. החוק קובע גם סייגים אחדים, שבהתקיימם, לא יורה השר על הסגרתו של המבוקש.

תכלית ההסגרה

מקובל למנות לפחות ארבע תכליות שונות לדיני ההסגרה:

עיקרון הצדק

דיני ההסגרה נועדו להבטיח שהעבריין לא יוכל להימלט מאימת הדין באמצעות המעבר ממדינה למדינה.

ביטחון אזרחי המדינה המתבקשת

מדינת המקלט מעוניינת להיפטר מיסודות מסוכנים ובלתי רצויים, ומחפשת דרכים למנוע את הפיכתה היא לקן פושעים.

יחסי חוץ

אי מתן מקלט לעבריין הבורח מהליכי המשפט של מדינה שכנה, ומתן עזרה לתופשו לשם העמדתו לדין בפני ערכאות המשפט של המדינה שבה עבר על החוק הפלילי ופגע בשלום הציבור, שני אלו עשויים לעודד יחסי ידידות בין המדינות.

שלום העולם

העבריינות, כתופעה חוצת גבולות, מאיימת על שלומם וביטחונם של כל אזרחי העולם. לפיכך, הסגרת העבריין והעמדתו לדין הינה אינטרס של כל האומות, למען השמירה על ביטחונם ושלומם של כל אזרחי העולם.

הליכי ההסגרה בישראל

תנאי ההסגרה

ככלל, ישנן שתי גישות במשפט הבינלאומי בנוגע ליחס שבין ההסכמים הבינלאומיים שעליהם חתומה המדינה, לבין הוראות חוק ההסגרה. במדינות המשפט המקובל, הכלל הוא שבמידה וקיימת סתירה בין החוק להסכם הסגרה, החוק גובר על ההסכם. לעומת זאת, במדינות קונטיננטליות הכלל הוא הפוך, ולעיתים אף חוקי ההסגרה קובעים בצורה מפורשת שהחוק יחול כל עוד אין באמנה הסדר סותר להוראות החוק.

במובן זה, ישראל שייכת למשפחת מדינות המשפט המקובל. לכן, למשל, בפרשת שינביין (ע"פ 6182/98) נמנע בית המשפט העליון בישראל מהסגרת עבריין שלפי חוק ההסגרה לא ניתן היה להסגירו, הגם שלפי אמנת ההסגרה שבין המדינה המבקשת, במקרה זה ארה"ב, לבין מדינת ישראל, היה על ישראל להסגירו.

ישנם מספר תנאים המקובלים באמנות ההסגרה ובחוקי ההסגרה של מדינות העולם, הקובעים את הנסיבות שבהן ניתן יהיה לקיים את הליך ההסגרה:

בקשת ההסגרה – דרישות פורמאליות:

מדינות רבות קובעות באמנות ההסגרה ובחוקי ההסגרה דרישות פורמאליות הנוגעות לצורתה של בקשת ההסגרה. דרישות אלו עשויות לכלול תיאור של העבירה שבה מואשם המבוקש, פירוט של סעיפי החוק הרלוונטיים, נתונים לעניין זיהויו של המבוקש, ראיות ועוד. חוק ההסגרה בישראל אינו מציב כל דרישה בעניין זה.

פליליות כפולה Double criminality:

כדי שאדם יוכרז כבר הסגרה, יש לוודא תחילה שהעבירה שבגינה מתבקשת הסגרתו נחשבת ככזו גם לפי דיני המדינה המתבקשת. דרישה זו נועדה לבסס את הלגיטימציה לשיתוף הפעולה בין המדינות, וכן להגן על זכויות המוסגר כך שלא יוסגר אדם בשל עבירה שאיננה נחשבת כעבירה כלל במדינה המתבקשת.

חשוב לציין כי חוק ההסגרה קובע שלא יוסגר אדם מישראל אלא אם הוא מבוקש בשל עבירת הסגרה שעונשה בישראל הוא "מאסר שנה או עונש חמור מזה".

חומרת העבירה:

בדרך כלל, בסמוך לתנאי הפליליות הכפולה, נקבע כלל הקובע את חומרתה של העבירה המצדיקה את ההסגרה. לרוב, חומרת העבירה נמדדת בהתאם לסוג העונש שמוטל על עבירה מסוג זה לפי חוקי המדינה המתבקשת.

ראיות לאשמה:

במדינות המשפט המקובל, ביניהן כמובן מנויה גם ישראל, נהוג לכלול באמנות ההסגרה או בחוקי ההסגרה הוראה הקובעת שכדי שאדם יוכרז כבר הסגרה יש להציג בפני המדינה המתבקשת ראיות לכאורה לאשמתו של המבוקש. חוק ההסגרה מאמץ את המדיניות של ארצות המשפט המקובל וכולל אף הוא דרישה זו, להבדיל מנוסח האמנה האירופית אשר מאמץ את המדיניות של ארצות המשפט הקונטיננטאלי.  עם זאת, נטל הראיה בדבר הסגרה אינו זהה לנטל הראיה בהליך הפלילי הרגיל (מעבר לספק סביר), ודי לעניין זה בהוכחת "אחיזה לאישום"  שהוא נטל ראיה קל יחסית, הדומה בעיקרו לזה הדרוש בדיון מעצר עד תום ההליכים.

פתיחת הליכים על ידי המדינה המבקשת:

כדי שניתן יהיה לבקש את הסגרתו של מבוקש, על המדינה המבקשת להוכיח שהיא החלה בהליכים פליליים נגד המבוקש. בישראל, חוק ההסגרה קובע שאין להסגיר אלא את מי ש "נאשם או נתחייב בדין…..לרבות אדם שהוכרע דינו אך טרם נגזר דינו". בשורה של פסקי דין קבע בית המשפט העליון שכדי שיתמלא תנאי זה, די בכך שיוכח כי ננקטו במדינה המבקשת ההליכים הדרושים לשם העמדת המבוקש לדין (לדוגמא חקירה והוצאת צו מעצר), וכן, כי הרשויות המשפטיות במדינה המבקשת הגיעו למסקנה כי החומר שנאסף נגד המבוקש מצדיק את הגשת בקשת הסגרה.

הדדיות Reciprocity:

חוקי ההסגרה קובעים שהחובה של מדינה לשתף פעולה עם הליך ההסגרה מבוססת על כיבוד הדדי של ההליך, וחובה זו באה לידי ביטוי בנכונותה של המדינה המבקשת לנהוג באופן דומה לזה שהיא מצפה מהמדינה המתבקשת, אם וכאשר האחרונה תגיש לה בקשת הסגרה דומה.

בקשה להסגרה למדינה אחרת בחול

סייגי ההסגרה

בחוקי ההסגרה של כל מדינות העולם ישנם סייגים הקובעים אימתי רשאית המדינה לסרב לבקשת הסגרה המופנית אליה. ככלל, בשל אופיים הבינלאומי של דיני ההסגרה, ניתן לומר שקיים דמיון רב בין הסייגים שנקבעו בחוקי ההסגרה השונים, אם כי, לעיתים ישנם הבדלים בעלי משמעות.

באופן עקרוני, ניתן לנסח את הסייגים להסגרה בשתי דרכים: באופן המאפשר למדינה לסרב לבקשת ההסגרה בהתקיימן של נסיבות מסוימות, אך לא מחייב אותה לנהוג כך ("סייג מאפשר") או באופן הקובע שבהתקיימן של נסיבות מסוימות המדינה תהיה חייבת לסרב לבקשת ההסגרה, ולא יימסר בידיה שיקול דעת בעניין זה ("סייג מחייב").

בישראל, כל הסייגים שנקבעו בחוק ההסגרה הינם סייגים מחייבים.

אלו הם הסייגים המקובלים על רוב מדינות העולם:

עבירה פוליטית political offence:

אין להסגיר אדם אם עילת ההסגרה היא עבירה הנושאת אופי פוליטי, כזיוף בחירות, הפגנה בלתי חוקית נגד המשטר וכדומה. סייג זה עורר מחלוקת הנוגעת להסגרת טרוריסטים, משום שיש שטענו שעבירות טרור הן עבירות פוליטיות ביסודן. בשל בעייתיות זו, קיימת כיום נטייה בקרב מדינות רבות בעולם, להוציא בצורה מפורשת עבירות הקשורות לפעילות טרוריסטית מגדר העבירות הפוליטיות באמצעות הוראות ייחודיות לכך בהסכמי ההסגרה, באמנות רב לאומיות העוסקות במלחמה בטרור, ואף באמצעות בחקיקה ראשית.

בישראל חוק ההסגרה קובע שלא יוסגר מבוקש למדינה המבקשת אם "בקשת ההסגרה הוגשה בשל עבירה בעלת אופי מדיני, או שהוגשה כדי להאשים את המבוקש או להענישו על עבירה בעלת אופי מדיני, אף אם אין מבקשים את הסגרתו בגלל עבירה כאמור".

על מנת למנוע את ניצולו של הסייג האמור כדי לחמוק מהסגרת טרוריסטים, נקבע בחוק ההסגרה כי "עבירה ששתי המדינות התחייבו באמנה רב-צדדית להסגיר בשלה" לא תחשב כעבירה בעלת אופי מדיני.

כמו כן נקבע שעבירות רצח, הריגה, או גרימת חבלה חמורה, כליאת שווא, חטיפה או לקיחת בני ערובה, עבירות מין מסוימות, עבירות של "הכנה או החזקה של נשק, חומר נפיץ או חומר משמיד אחר, או שימוש בכל נשק או חומר, הכל במטרה לסכן חיי אדם או לגרום נזק חמור לרכוש" או "גרימת נזק לרכוש במטרה לסכן חיים", או קשירת קשר לביצוע אחת מהעבירות הנ"ל – כל אלו לא תחשבנה כעבירות בעלות אופי מדיני.

עבירה צבאית Military offence:

העבירה הצבאית הינה עבירה הכרוכה בשירות הצבאי, ואדם שאיננו חייל לא יכול לעבור אותה (נפקדות לדוגמא). בדומה לעבירה הפוליטית, אף העבירה הצבאית נחשבת כעניינן הפנימי של המדינות, עניין שאינו מצדיק שימוש בהליכי ההסגרה. ברוב חוקי ההסגרה נקבע סייג זה כסייג מחייב, הקובע שאין מסגירים אדם בשל עבירה צבאית, וכך נעשה גם בחוק ההסגרה בישראל הקובע שלא יוסגר אדם מישראל אם בקשת ההסגרה הוגשה בשל עבירה צבאית, כאשר עבירה צבאית מוגדרת בחוק כעבירה אשר אדם יכול להתחייב בה רק אם היה חייל בשעת עשייתה, או שהיא עבירה בניגוד לדיני שירות ביטחון.

עבירה כלכלית:

ישנן מדינות השוללות הסגרה שעילתה היא עבירה כלכלית שביצע המבוקש לכאורה, כגון עבירות מס, עבירות הלבנת הון, וכדומה. חוק ההסגרה בישראל אינו מכיל כל הוראה בעניין זה, אך מדיניות הפרקליטות ככלל, לעת הזאת, היא לאפשר הסגרה בעבירות פיסקליות. בין יתר השיקולים במקרים אלה, תילקח בחשבון שאלת ההדדיות, דהיינו האם המדינה המבקשת מסגירה מבוקשים בעבירות פיסקליות לישראל.

סיכון כפול Double jeopardy:

סייג הסיכון הכפול נועד למנוע מצב שלפיו יועמד אדם לדין יותר מפעם אחת. משמעותו של הסייג היא, שהמבוקש לא יוסגר אם הוא כבר זוכה או הורשע במדינה המתבקשת או במדינה אחרת בגין אותה עבירה שבגינה הוא מבוקש. עיקרון זה יושם בחוק ההסגרה הקובע שלא יוסגר אדם למדינה המבקשת אם הוא עמד לדין בישראל על מעשה העבירה שבשלו מתבקשת הסגרתו, ונמצא זכאי או חייב. כמו כן, החוק קובע שלא יוסגר אדם שהורשע במדינה שלישית בשל מעשה העבירה שבשלו מתבקשת הסגרתו, ובלבד שהוא נשא כבר חלק מהעונש שהושת עליו, בישראל.

שיקולים הומניטאריים:

מדינות רבות עשויות לסרב לשתף פעולה עם הליך ההסגרה בשל כך שלפי תפיסתן, הליך זה אינו עולה בקנה אחד עם ערכים הומניטאריים המקובלים במדינה המתבקשת או בקרב הקהילייה הבינלאומית.

הסייג השכיח ביותר מסוג זה הוא סייג עונש המוות. על פי רוב, מדינות השוללות את עונש המוות, קובעות בחוקי ההסגרה שלהן סעיף הקובע שלא יוסגר מבוקש אם צפוי לו עונש מוות, אם וכאשר יוסגר ויורשע בדין. יש מדינות, וישראל בכללן, הקובעות שלא יוסגר מבוקש אם צפוי לו עונש מוות אם וכאשר יוסגר יורשע בדין, אלא אם המדינה המבקשת תתחייב להמתיק את דינו ולא להטיל עליו עונש זה.

יש מדינות שיסרבו לבקשת הסגרה על יסוד החשש שבקשת ההסגרה הוגשה ממניעים מפלים, ו/או שהנאשם צפוי להיות מופלה בהליך שיתנהל נגדו במדינה המבקשת, אם וכאשר הוא יוסגר. ישנן מדינות שיסרבו לשתף פעולה עם הליך ההסגרה על יסוד החשש שהמבוקש צפוי לעינויים או ליחס לא אנושי, בחקירה שתתנהל נגדו או בעונש שיוטל עליו, אם וכאשר הוא יוסגר. יש מדינות שיסרבו לשתף פעולה עם הליך ההסגרה על יסוד החשש שבמידה והמבוקש יוסגר, הוא לא יזכה להליך משפטי הוגן, ויש אף שיסרבו לשתף פעולה עם ההליך בשל מצבו הפיזי או הנפשי של המבוקש, או בשל גילו.

פתיחת הליכים על ידי המדינה המבקשת

מגבלות דיוניות Statute of limitation:

יש מדינות הקובעות שהן תסרבנה לשתף פעולה עם הליך ההסגרה כאשר בהתאם לחוקי המדינה, קיימות מגבלות דיוניות השוללות את העמדת המבוקש לדין (מגבלות כגון שיהוי, התיישנות וכדומה). בישראל, חוק ההסגרה קובע כי לא יוסגר אדם למדינה מבקשת אם בקשת ההסגרה הוגשה בשל עבירה שהתיישנה או עונש שנתיישן לפי דיניה של מדינת ישראל, או בשל מעשה עבירה שבשלו קיבל המבוקש חנינה או מחילה במדינה המבקשת.

מפסיקת בתי המשפט בישראל עולה, שאף שיהוי בהגשתה של בקשת הסגרה יכול להוות עילה לסירוב לבקשת הסגרה, וזאת כאשר השיהוי בהגשת בקשת ההסגרה הוא באורח ניכר ובלתי סביר עד כדי כך שהדבר עלול לפגוע בתקנת הציבור בישראל, משום שהסגרתו של פלוני באותן נסיבות תהא שקולה כנגד פגיעה מהותית ברגשי הצדק והמוסר של הציבור בישראל.

אזרחות Nationality:

יש מדינות השוללות באופן קטגורי הסגרה של אזרחיהן, ויש השוללות הסגרה שכזו כל עוד אין הסכם הסגרה המחייב את המדינה להסגיר את האזרח. סייג זה קיים בחוק ההסגרה בצורה מצומצמת למדי, ולפיה לא יוסגר אזרח ישראלי אם לא ניתן להבטיח שהוא יוכל לרצות בישראל את העונש שיוטל עליו במדינה המבקשת.

שפיטה חוץ-מדינתית Extraterritoriality:

יש מדינות הקובעות שאם יתברר שהעבירה שבגינה מתבקשת ההסגרה נעברה מחוץ לגבולותיה של המדינה המבקשת, וחוקי המדינה המבקשת אינם מאפשרים את העמדתו של המבוקש לדין בשל עבירה זו, תהיה המדינה המתבקשת רשאית לסרב לבקשת ההסגרה. סייג מסוג זה מנוסח על פי רוב כ"סייג מאפשר", וכך הוא אף מופיע במודל חוק ההסגרה של האו"ם.

ייחודיות Speciality:

סייג הייחודיות שונה מיתר הסייגים, משום שהוא נועד לסייג את ההסגרה לאחר שהמבוקש כבר הועבר לרשות המדינה המבקשת, ולא למנוע את העברתו אליה. סייג זה נועד להגדיר את היקף סמכות השפיטה והענישה של המדינה המבקשת, ולפיו, סמכות השיפוט והענישה תהיה מוגבלת לאותה עבירה שבשלה התבקשה ההסגרה ולאותו עונש שהיה צפוי למבוקש בהתאם לבקשת ההסגרה. חוק ההסגרה קובע את כלל הייחודיות הן לגבי אדם שהוסגר מישראל למדינה זרה, והן לגבי אדם שהוסגר ממדינה זרה לישראל, וקובע כללים ברורים ומפורטים באשר לאופן יישומו של כלל זה.

עיקרי נוהל הטיפול בישראל

  1. הגורם המטפל בבקשות הסגרה הוא המחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה.
  2. לפני פתיחת הליכי הסגרה בבית-המשפט המחוזי, נוהגת המדינה המבקשת לבקש את מעצרו הזמני של המבוקש להסגרה. הבקשה להוצאת צו מעצר זמני מוגשת בדרך-כלל לפי בקשה טלגרפית בצינורות האינטרפול, אולם יכול שהבקשה תהיה מוגשת בצינורות הדיפלומטיים, הכל כמפורט באמנת ההסגרה הנוגעת לעניין.
  3. התקבלה פניה אל פרקליטות המדינה למעצר זמני כאמור, תבדוק פרקליטות המדינה את בקשת המעצר בהתאם לנדרש באמנה הרלוונטית ובחוק ההסגרה, ותורה לחוליית אינטרפול במטה הארצי במשטרת ישראל לאתר ולעצור את המבוקש באמצעות היחידה המתאימה במשטרה. הצו למעצרו של המבוקש כאמור, ייחתם על- ידי קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה, ובצו ייאמר כי המעצר דרוש להבטחת ההסגרה. יש לציין, כי על-פי חוק ההסגרה גם היועץ המשפטי לממשלה או בא- כוחו מוסמכים לחתום על הצו.
  4. על פרקליטות המדינה ליידע את המבוקש בהקדם האפשרי כי באפשרותו לבקש מינוי סניגור ציבורי.
  5. במקרה של ספק באשר לטיבה או ביסוסה של בקשת המדינה הזרה למעצר, תבוא המחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה בדברים עם המדינה המבקשת ותקבע עמדתה בהתאם לכך.
  6. הגיעה הבקשה למעצר בצינורות הדיפלומטיים, תעביר אותה מחלקת התביעות במשרד החוץ למחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה, לשם נקיטה בצעדים המתאימים.
  7. מבוקש אשר נעצר כאמור בסעיף 4 לעיל, יובא תוך 48 ממעצרו לפני שופט שלום לשם קבלת צו מעצר, לתקופה שלא תעלה על 20 ימים. ואולם, אם תוך 48 ממעצרו של המבוקש הוגשה עתירה לבית-המשפט המחוזי להכריז על המבוקש כבר הסגרה, יובא המבוקש לפני שופט מחוזי לשם קבלת צו מעצר עד למתן החלטה בעתירה.
  8. פרקליטות המדינה תשקול בכל מקרה ומקרה אם להסכים לשחרורו בערובה של המבוקש, וזאת בעיקר בשים לב לחומרת העבירות המיוחסות למבוקש, לסכנת הימלטותו ולהתחייבות הבינלאומית של מדינת ישראל כלפי המדינה המבקשת.
  9. בכל מקרה בו יוסכם על שחרורו בערובה של המבוקש, יש לעמוד על מילוי תנאי מינימום על-ידי המבוקש כמפורט להלן :א) הפקדת דרכון במשטרה; ב) הפקדת ערבות בסכום הולם, במזומן או בערבות בנקאית; ג) התייצבות בתחנת משטרה במועדים קבועים, כאשר הדבר נראה דרוש לשם מניעת סיכול הליכי ההסגרה.
  10. פרקליטות המדינה תודיע ללא דיחוי למשרד המשפטים של המדינה המבקשת או לכל גורם מוסמך אחר שפנה ישירות בבקשת הסגרה את תוצאות הדיון בפני שופט בית-משפט השלום בבקשה להוצאת צו מעצר.
  11. לא נתקבלה בקשת הסגרה מאת המדינה המבקשת תוך עשרים ימים מאז נעצר המבוקש על-פי צו מעצר שהוצא כאמור לעיל, תבקש פרקליטות המדינה כי היועץ המשפטי לממשלה יחתום על בקשה להארכת תקפו של צו המעצר הזמני לתקופה נוספת, כפי שייראה לו לאור נסיבות העניין.
  12. היועץ המשפטי לממשלה יכול לחזור ולבקש הארכת תקפו של צו המעצר הזמני מעת לעת, ובלבד שתקופת המעצר הכוללת לפי צו המעצר הזמני לא תעלה על 60 ימים. ואולם, אם התקבלה בקשת הסגרה מאת המדינה המבקשת רק כעבור 60 ימים מאז שנעצר המבוקש כאמור לעיל, יכול היועץ המשפטי לממשלה לבקש הארכת תקפו של צו המעצר הזמני מטעם זה לתקופה נוספת שלא תעלה על 10 ימים, וזאת כדי שתהיה לה שהות להכין את העתירה.
  13. לא נתקבלה בקשת הסגרה מאת המדינה המבקשת תוך התקופה הקבועה בחוק ההסגרה ובאמנת ההסגרה להחזקתו של המבוקש במעצר, ישוחרר המבוקש להסגרה.
  14. פרקליטות המדינה תבדוק את בקשת ההסגרה ביחד עם החומר שצורף אליה תוך תשומת לב מיוחדת לעניינים כדלקמן:
  • א. קיום אמנת הסגרה בת-תוקף בין המדינה המבקשת לבין מדינת ישראל.
  • ב. העבירות בהן נאשם המבוקש הן עבירות הסגרה לפי חוק ההסגרה.
  • ג. העבירות בהן נאשם המבוקש או נתחייב בהן בדין במדינה המבקשת הן בגדר עבירות שלגביהן חלה חובת הסגרה על מדינת ישראל לפי הוראות האמנה.
  • ד. העבירה בה נאשם המבוקש או נתחייב בה בדין במדינה המבקשת אינה עבירה בעלת אופי מדיני.
  • ה. האם המבוקש הוא אזרח ותושב מדינת ישראל בעת קבלת בקשת ההסגרה, וזאת לצורך ההחלטה האם לדרוש התחייבות מהמדינה המבקשת לריצוי עונשו של המבוקש בישראל, כאשר התברר כי הוא עומד בשני תנאים אלה.
  • ו. אימות המסמכים שצורפו בתמיכה לבקשת ההסגרה תואם את הוראות האמנה בנדון.
  • ז. הראיות שהוגשו בתמיכה לבקשת ההסגרה כשרות להתקבל כראיות לעניין ההסגרה.
  • ח. הראיות שהוגשו בתמיכה לבקשת ההסגרה היו מספיקות כדי להעמיד את המבוקש לדין על עבירת ההסגרה בישראל; לחלופין, המבוקש נתחייב בדין על עבירת הסגרה במדינה המבקשת.
  1. השתכנעה פרקליטות המדינה כי נתמלאו התנאים המוקדמים האמורים בחוק ובאמנה להגשת עתירה לבית-המשפט המחוזי להכריז על המבוקש כי הוא בר הסגרה, תבקש פרקליטות המדינה משר המשפטים לחתום על הוראה כי המבוקש יובא בפני בית-משפט מחוזי, כדי לקבוע אם הוא בר הסגרה.
  2. חתם שר המשפטים על הוראה כאמור, תכין פרקליטות המדינה את העתירה לבית-המשפט המחוזי (העתירה תוגש על-ידי בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה). אל הבקשה יצורפו כל הראיות שהוגשו בתמיכה לבקשת ההסגרה על-ידי המדינה המבקשת, וכן בקשת ההסגרה עצמה.
  3. לאחר שנחתמה העתירה, היא תוגש בצירוף הוראת שר המשפטים לבית-המשפט המחוזי בירושלים. פרקליטות המדינה תפעל לכך כי בית-המשפט המחוזי יקבע מועד מוקדם ככל האפשר לדיון בעתירה, ותודיע על המועד שנקבע למדינה המבקשת.
  4. אם המסמכים שצורפו לבקשת ההסגרה לא נערכו בעברית או באנגלית, תדאג פרקליטות המדינה להכנת תרגום לאחת השפות הנזכרות לעיל של כל המסמכים הרלוונטיים לבקשת ההסגרה.
  5. הוגשה העתירה – תאפשר פרקליטות המדינה למבוקש או לסנגורו לעיין בכל זמן סביר בכל חומר ראיות שבכתב הנוגע לעתירה והמצוי בידה, ולקבל את שמות העדים אשר בדעתה להשמיע בעת הדיון בעתירה ואת נושא עדותם.
  6. הוגשה בקשת הסגרה ללא בקשה למעצרו הזמני של המבוקש, תבקש פרקליטות המדינה מבית- המשפט המחוזי בירושלים כי המבוקש ייעצר עד למתן החלטה בעתירה, או שישוחרר בערובה, בהתאם לנסיבות. שוחרר המבוקש בערובה לאחר שהוצא נגדו צו למעצרו הזמני, ונראה לפרקליטות המדינה כי יש מקום לבטל את השחרור בערובה בשים לב למהות העבירה המיוחסת למבוקש, לראיות שהובאו נגדו ולנסיבות אחרות, תגיש פרקליטות המדינה בקשה למעצר עד למתן החלטה בעתירה ובקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים, התשנ"ו – 1996.
  7. החליט בית- המשפט המחוזי כי המבוקש הוא בר הסגרה, יבקש נציג היועץ המשפטי לממשלה בעת מתן ההחלטה כאמור כי המבוקש יוחזק במשמורת עד להסגרתו.
  8. דחה בית-המשפט המחוזי את העתירה להכריז על המבוקש כי הוא בר הסגרה, יביא פרקליט המדינה את השאלה אם לערער על ההחלטה להכרעתו של היועץ המשפטי לממשלה.
  9. הכרזת מבוקש כבר הסגרה תקבל תוקף סופי אם עברה תקופת הערעור ולא הוגש ערעור; או אם הוגש ערעור והוא נדחה. לאחר שהכרזת המבוקש כבר הסגרה קיבלה תוקף סופי, יבקש הפרקליט המטפל בעניין משר המשפטים לצוות על ביצוע הסגרתו של המבוקש. צו ההסגרה יפרט בדיוק את כל העבירות בגינן הוכרז המבוקש כבר הסגרה.
  10. חתם שר המשפטים על צו לביצוע הסגרתו של המבוקש, יודיע על כך הפרקליט המטפל בעניין למדינה המבקשת ולחולית האינטרפול במטה הארצי במשטרת ישראל, על מנת ששני גורמים אלה יוכלו לתאם את מסירתו של המבוקש לנציגה של המדינה המבקשת.
  11. הפרקליט המטפל בעניין ידאג לכך כי חוליית האינטרפול במשטרת ישראל תקבל העתק מהצו לביצוע ההסגרה בצירוף תרגומו לאנגלית, וזאת לשם מסירתו לנציג המדינה המבקשת ולמבוקש. יש לדאוג לכך שהעברתו של המבוקש מחוץ לגבולות ישראל תתבצע תוך 60 ימים מיום שהכרזתו כבר הסגרה קיבלה תוקף סופי. אם יש נסיבות מיוחדות המעכבות את ביצוע ההסגרה, על היועץ המשפטי לממשלה או פרקליטות המדינה לפנות לבית-המשפט המחוזי בבקשה להאריך את תוקפה של ההכרזה.
  12. מבוקש רשאי, בכל עת, להגיש לשר המשפטים בקשה בכתב לחזור למדינה המבקשת את הסגרתו כדי לעמוד שם לדין, כדי שיגזרו את עונשו או כדי לשאת בה את עונשו. הוגשה בקשה כאמור לעיל, לא תגיש פרקליטות המדינה עתירה לבית-המשפט להכריז על המבוקש כבר-הסגרה, אלא תיידע ללא דיחוי את המדינה המבקשת את ההסגרה על בקשת המבוקש.
  13. הוגשה הבקשה לחזרה מרצון אחרי שהוגשה העתירה לבית-המשפט, יודיע נציג היועץ המשפטי לממשלה על כך לבית-המשפט, כדי שבית-המשפט יפסיק את הדיון בעתירה. יש לדאוג לכך שהעברתו של המבוקש מחוץ לגבולות ישראל תתבצע תוך 15 ימים ממועד הגשת בקשתו לחזרה מרצון. במהלך תקופה זו יוחזק המבוקש במעצר. אם יש נסיבות מיוחדות המעכבות את ביצוע ההסגרה, על היועץ המשפטי לממשלה לפנות לבית- המשפט המחוזי בבקשה להאריך את תקופת המעצר לתקופה שלא תעלה על 15 ימים.
  14. חשוב בלציין כי הנחיית היועמ"ש בענייני הסגרה אינה דנה בבקשות להעברת חשודים מן הרשות הפלסטינאית, בהתאם לחוק להארכת תקפן של תקנות שעת-חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשנ"ט – 1999 (פרק ג', סימן ב' לתוספת לחוק), המטופלות על-ידי הממונה על העזרה המשפטית במשרד המשפטים.

מאמרים נוספים

דילוג לתוכן