פסילת שופט – מתי?
"אסור לדיין לדון למי שהוא אוהבו אף על פי שאינו שושבינו ולא ריעו אשר כנפשו ולא למי ששונאו אף על פי שאינו אויב לו ולא מבקש רעתו. אלא צריך שיהיו שני בעלי דינים שוין בעיני הדיינים ובלבם, ואם לא היה מכיר את אחד מהם ולא מעשיו אין לך דיין צדק כמוהו" (הרמב"ם, משנה תורה, הלכות סנהדרין, פרק כג, הלכה ו).
מהו הרציונל העומד מאחורי האפשרות לפסול שופט מלשבת בתיק?
האפשרות לפסול שופט נגזרת למעשה מהזכות למשפט הוגן אשר הינה זכות יסוד הנמנית על עיקרי הצדק הטבעי. מאחורי זכות זו עומדים שני עקרונות עיקריים: העקרון לפיו כל בעל דין הינו בחזקת חף מפשע עד שהוכחה אשמתו; והעקרון השני הינו הזכות להישפט בפני שופט חסר פניות (כמצוין בחוק יסוד השפיטה המחייב את השופט להצהרת אמונים שבתוכה ההתחייבות: "לא להטות משפט ולא להכיר פנים").
אין ספק כי תנאי לאמון הציבור בהליך השיפוטי הינו כי שופט היושב בדין לא יעדיף בעל דין אחד על משנהו, וכי שופט זה יהיה נטול דעה קדומה. עקרון חשוב זה הוא מוכר גם במשפט כמצב של "היעדר ניגוד עניינים/אינטרסים".
פסילה של שופט הינה ללא ספק סוגיה רגישה, ובמבחן התוצאה זהו הליך שבתי משפט בארץ ובעולם ממעטים מאוד לנקוט בשל העובדה שיש בו כדי להטיל ספק ביכולתו המקצועית של השופט וכן לעכב הליכי משפט. עם זאת, כאשר הנסיבות דורשות זאת, מקובלת הבחנה בין כשירותו הכללית של שופט לבין כשירותו הייחודית לדון בתיק.
מהו המקור החוקי לפסילת שופט מלשבת בתיק מסוים?
חוק בתי המשפט, יחד עם חוק סדר הדין הפלילי ותקנות סדרי הדין האזרחי סדרי הדין, קובעים את המסגרת המשפטית לפסילתם של שופטים, ולפיהם בקשה לפסילת שופט תועלה כטענה מקדמית, תידון בפני השופט היושב בדין ותוכרע לפי שיקול דעתו.
המקור החוקי להעלאת טענה של פסלות שופט קבוע בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן: "החוק"), ולפיו שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.
מהן העילות לפסילת שופט?
בסעיף 77 קבועה הנוסחה הכללית לפיה שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. אין ספק כי מדובר בעילה כללית וסתומה אשר יכולה להכיל תחת כנפיה אינספור מקרים.
התנהלות שופטים, אופן ניהול המשפט, פגיעה מילולית בבעלי הדין העדים או הפרקליטים, התבטאות כללית של שופטים, ואפילו שפת גוף של שופט – כל אלו, ועוד, יכולים לבסס הרגשה של מתח בין השופט לפרקליט או המתדיין. לא כל הרגשה או תחושה של פגיעה, יכולה לבסס בקשה של פסילה. אבל ישנם מקרים בהם ברור כי בשל המתחים והאווירה העכורה שנוצרה בין הצדדים, בצדק או שלא בצדק, הרי שיהיה זה עדיף להעביר את הדיון לשופט אחר (ובמקרים יוצאי דופן וחריגים אפילו לבית משפט במחוז אחר) מאשר להשאיר את העניין בפני אותו שופט מחשש לעיוות דין.
יתר העילות תחת סעיף זה עוסקות במצבים ספציפיים בהם לא יישב שופט בדין אם הוא יודע שמתקיים אחד מאלה:
- צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת (בן משפחה מוגדר כבן זוג, הורה, הורה של בן זוג, ילד, אח, סב, נכד וכן ילד או בן זוג של כל אחד מאלה, ולרבות מי שהיה אפוטרופוס או מי ששימש משפחה אומנת של השופט, או שהשופט היה אפוטרופסו או שימש משפחה אומנת שלו. עד מרכזי מוגדר כעד שנדרשת הערכת מהימנותו לצורך הכרעה בהליך השיפוטי).
- יש לשופט עניין כספי ממשי או עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי, או שלבן משפחה מדרגה ראשונה של השופט יש עניין כספי ממשי או עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו (בן משפחה מדרגה ראשונה מוגדר כבן זוג, הורה, ילד, אח וכן ילד או בן זוג של כל אחד מאלה ולרבות מי שהיה אפוטרופוס או מי ששימש משפחה אומנת של השופט או שהשופט היה אפוטרופסו או שימש משפחה אומנת שלו).
- בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו עניין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת.
משהוגשה בקשה לפסילת שופט נהוג באופן כללי להתייחס לשני סוגים של עילות: עילות פסילה של ניגוד אינטרסים כפי שמתואר לעיל (היכרות ממשית, קרבה משפחתית ועניין כספי), ועילות של דעה קדומה אשר הינן סבוכות יותר להוכחה, והן נפתרות על פי רוב בכל מקרה לגופו.
במרבית המדינות הדמוקרטיות העילות לפסילת שופט בגין ניגוד עניינים מעוגנות בחוק, אך לא כאשר עסקינן בעילות פסילה בגין דעה קדומה. בקשת פסילה על רקע של התבטאות שופט הנוגעת לנושא הדיון מעוררת מספר שאלות שאלות מהותיות, כגון האם מצופה משופט הממונה בשלהי הקריירה שלו להיות "לוח חלק" ונעדר עמדות בנושאים מרכזיים? האם אפשר ניתן בפועל לבודד שופט מן העולם שמסביבו, לרבות מכל מידע מוקדם שמקורו בטלוויזיה, ברשת האינטרנט והעיתונות, והנוגע למשל לבעל דין המוכר בציבור? ומה לגבי אמירה אחת או של שיחות אקראיות בין שופט לצד אחד?
האם ישנם חריגים לעילת הפסלות הכללית ולעילות הפסלות הספציפיות?
אז התשובה היא כן. המחוקק קבע כי על אף האמור לעיל, שופט רשאי לשבת בדין אם מפאת דחיפות העניין לא ניתן לקיים את ההליך לפני שופט אחר, ועלול להיגרם נזק חמור או עיוות דין אם לא ידון בעניין.
בנוגע לעילה השנייה שלעיל (לפיה שופט לא יישב בדין אם יש לו עניין כספי ממשי או עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי, או שלבן משפחה מדרגה ראשונה של השופט יש עניין כספי ממשי או עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו) קבע המחוקק כי שופט רשאי לשבת בדין אם העברת העניין לכל שופט אחר לא תשנה את עילת הפסלות.
באיזה שלב של המשפט חייבים להעלות טענה של פסלות?
הכלל הוא כי טענה לפסלות שופט חייבת לעלות על ידי הצד שמבקש זאת בהזדמנות הראשונה שניתן לעשות זאת!
בבשג"ץ 3767/18 בעניין עידו חמיס ואח' חזר בית המשפט העליון על ההלכה תוך שהוא קובע, בין היתר, כי צד המעוניין להגיש בקשה לפסלות שופט חייב לעשות זאת בהזדמנות הראשונה, ולא לשמור את הטענה באמתחתו, בכפוף להתפתחויות דיוניות או החלטות כאלה או אחרות. הגשת הבקשה בשלב מאוחר או בעיכוב עשויה ליצור רושם כאילו לא מדובר בבקשת פסלות "נקיה", אלא כזו המשלבת שיקולי כדאיות בהתאם להתפתחות ההליכים.
איזו ערכאת שיפוט דנה בטענת פסלות השופט?
חוק בתי המשפט קובע כי טענת פסלות תועלה בפני השופט שדן בתיק, כמובן שבהזדמנות הראשונה, והשופט שדן בתיק יחליט האם לפסול את עצמו מלשבת בדין, אם לאו.
מתי יש לתת החלטה בנוגע לטענת הפסלות?
חוק בתי המשפט קובע כי ברגע שנטענה טענת פסלות נגד שופט, אותו שופט יחליט בה לאלתר ולפני שייתן כל החלטה אחרת. כמו כן, ההחלטה בעניין טענת הפסלות חייבת להיות מנומקת.
האם ניתן לערער על החלטת שופט לפסול/ לא לפסול את עצמו מלשבת בדין?
החלטת שופט (בין אם החליט לפסול את עצמו מלשבת בדין ובין אם החליט שלא לפסול את עצמו) ניתנת לערעור, שכן חוק בתי המשפט קובע כי בעל דין רשאי לערער על החלטה כאמור לפני בית המשפט העליון; בערעור ידון נשיא בית המשפט העליון, או מותב של שופטי בית המשפט העליון, או שופט אחד, הכל כפי שיקבע נשיא בית המשפט העליון.
דוגמאות למקרים בהם לא התקבלה טענה לפסלות שופט
ככלל, פסיקת בית המשפט העליון מלמדת כי מעטים מאוד המקרים בהם התקבלה בקשה לפסילת שופט, תהיה העילה אשר תהיה. עמדתו העקרונית של בית המשפט העליון הינה כי ככלל מדובר בשופטים מקצועיים אשר מנהלים משפט בצורה מקצועית וחסרת משוא פנים!
לא כל הערה, גערה או אמירה יכולים להווות עילה לבקשה לפסילת שופט. ניהול משפט תקיף מהיר ויעיל גורר לא פעם התנגשות מילולית עם בעלי הדין, אך בפירוש אין זה אומר כי קיימת עילה להגשת בקשת פסילה, וישנה חובה להראות אפשרות או חשש ממשי למשוא פנים.
מאידך, גילוי עוינות ואיבה לסנגור במהלך המשפט יכול שיהווה בסיס לטענת פסלות אם אכן ישתקף הדבר בפרוטוקול וניתן להוכיח בכך אפשרות ממשית של משוא פנים (ראה ע"פ 192/87).
בע"פ 454/89 מאיר סוויסה נ' מדינת ישראל נקבע כי שופט שהביע דעתו על מהימנותו של המערער בשלב קודם של הדיון פסול מלשבת בדינו: "בנסיבות המקרה שאלת מהימנותו של המערער עתידה להיות שאלה מרכזית במשפט הצפוי. העובדה שהשופט קמא, הביע כבר בשתי הזדמנויות דעה שלילית על מהימנותו, מקיימת אפשרות ממשית של משוא פנים, אפילו סבור השופט, כי יכול להתעלם מהראיות שראה ושמע מהתרשמותו השלילית מאמינותו של המערער…… השופט אינו אלא בשר ודם, ולא ניתן לשלול את האפשרות שבכל זאת יושפע במודע או שלא במודע מהדעה השלילית שכבר הביע בדר מהימנות המערער. אפשרות זו אפילו קלה היא, די בה, כדי להצדיק העברתו של הדיון לשופט אחר".
בע"פ 180/94 חאלד חאלדי נ' מדינת ישראל נקבע כי אין שופט צריך להביע דעה או רמז מה לדעתו העונש המתאים, או מה דעתו על הסדר הטיעון שנכרת בין הצדדים: "כאשר מובאת לידיעתו של שופט עסקת-טיעון, טוב יעשה, אם יודיע לנאשם, שאין הוא רואה עצמו קשור לא להסכם ולא במה שתובע יבקש ממנו לעניין העונש…. אין שופט צריך להביע דעה או רמז לדעה או רמז לדעה מה לדעתו העונש המתאים או מה דעתו על ההסכם… משנאמרו במקרה דנן בשלב מוקדם של הדיון דברים נוספים שיצרו חשש ממשי כי אכן הוחלט לגזור מאסר על המערערים, יש להחליט על פסילת השופט והעברת הדיון לשופט אחר".
בע"פ 3971/90 אילנה אסיס נ' ביהמ"ש המחוזי בת"א נקבע כי מעורבות יתר וחציית קווים מהווה עילה לפסילה: "במקרה דנן עלול אובייקטיבית להתקבל הרושם כי בית המשפט בדרגה ראשונה "חצה הקווים" בניסיון להשפיע על התביעה בתחום המסור לה. הוא התחום של הבאת ראיות, הקריאה לתביעה לפרוש לפני בית המשפט תשתית ראייתית, אולי רחבה יותר מזו שהתביעה מתכוונת להציג, ולו גם מתוך רצון כן להגיע לאמת, עלולה, בנסיבות אלה, ליצור את הרושם, כי ביהמ"ש נכנס במידה מסוימת לנעלי התביעה – ו"הכוחות", אינם שקולים דים. התבטאויות ביהמ"ש בדבר היות "המקרה מיוחד ומזעזע" שנאמרו בשלב מוקדם יחסית, מבלי לשמוע יתר עדי תביעה וסנגוריה – בנסיבות אלה עלולות התבטאויות מעין אלה לעורר חשש בלב המשקיף הסביר מן הצד, כי נתבקשה לביהמ"ש דעה מוקדמת לגבי המערערת וראוי למנוע תחושה זו".
בע"א 4567/10 דחה השופט היושב בדין את בקשת הפסלות, וזאת למרות שעבד במשרד שהגיש את הבקשה לפני מספר שנים. השופט עזב (או הועזב) לפני שנים בטריקת דלת, ולטענת המבקש את הפסילה היחסים העכורים בין המשרד ונציגיו לבין השופט נמשכים מאז, ולפיכך קיים חשש ממשי לעיוות דין.
נשיאת בית המשפט העליון השופטת ביניש החליטה לדחות את הבקשה, אך באותה נשימה השאירה לשופט היושב בדין פתח יציאה כשהמליצה שראוי שבמקרה זה, בשל הנסיבות שפורטו, להעביר הדיון לשופט אחר. השופטים ככל בני אדם מושפעים מיחסי העבר, ומושפעים מהתנהגות ומיחס של עורכי הדין אליהם באולם. השופטים, מדי פעם נוזפים, קונסים ומתלוננים בלשכת עורכי דין על התנהגותם של עורכי דין מסוימים, וקשה לדרוש מהם אובייקטיביות שקולה. אין ספק שהשופטים משתדלים ומנסים להיות אובייקטיביים ומאוזנים, אך בסופו של יום גם השופטים הם בני אנוש ככולנו, והם נתונים להשפעה של רגשותיהם.
בע"א 9281/08 בעניין פלוני שם נקבע בין היתר כי היותה של רעיית השופט חלק מרשימה המתמודדת בבחירות למועצת העיר יחד עם ב"כ המשיב 1 אין בה את מידת הקרבה המשפיעה על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול התביעה.
בע"א 2976/11 בעניין מועדון עירוני להתעמלות חולון נדחתה בקשה לפסלות שופט שהגישה המערערת, בשל קשר משפחתי של השופט למתעמלת פעילה השייכת למועדון מתחרה שלה.
בע"פ 613/18 בעניין חיים ברק כהן נקבע בין היתר כי פרשנות הביטוי "עניין כספי ממשי" תיעשה ע"פ מבחן החשש הממשי למשוא פנים, ולא כל נגיעה כספית או חפצית של שופט תוביל לפסילתו המיידית בהתעלם משיעורה ומהאפשרות כי תביא ליצירת משוא פנים.
