אמצעי חקירה ותחבולות בחקירה

רשויות אכיפת החוק (משטרה, רשות המיסים, ורשויות אכיפה אחרות) משתמשות כדבר שבשגרה באמצעי חקירה כדי להגיע אל התוצאה המיוחלת והאופטימאלית מבחינתן: הודאה של החשוד בעשיית מעשה העבירה. במקביל, משתמשות רשויות האכיפה באמצעי חקירה כלפי עדים אשר עדותם אמורה בסופו של דבר להפליל את החשוד שבידיהם. מבחינת החוק והפסיקה, לעומת זאת, תפקיד רשויות החוק, בהפעילן אמצעי חקירה כלפי חשודים או עדים, הינו להגיע אל חקר האמת בין אם הוא תואם את התיאוריה הראשונית של המשטרה לגבי מיהותו של מבצע העבירה, ובין אם לאו.

החוק מעמיד לרשות המשטרה סמכויות חקירה נרחבות, לרבות סמכות מעצרו של אדם לצורכי חקירה, ובצדן מגבלות שנועדו להבטיח את טוהר החקירה. אחת הסוגיות החשובות בניהול החקירה היא קבילותן של הראיות המושגות בה. הדימוי הרווח של חקירה הוא של "משחק מוחות בין החוקר לנחקר", ואולם דימוי זה נכון רק במקצת המקרים, שכן במרביתם יחסי הכוחות נוטים בעליל לטובת המשטרה.

כדי לאזן ככל הניתן בין יחסי כוחות אלו, קובעים החוק ופסיקת בתי המשפט כללים ברורים לניהול החקירה, והם מעמידים לרשות הנחקר זכויות שונות, בכללן את הזכות להימנע מהפללה עצמית המוכרת בפי רוב כ"זכות השתיקה", וכן את הזכות להיוועץ בעורך דין. פגיעה באחת מהזכויות נחשבת פגיעה בהליך ההוגן, ובית המשפט עלול לפסול ראיה שהושגה אגב פגיעה בזכות חוקתית, גם אם הראיה ראיית אמת היא. גישה זו, המכונה דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, נועדה לשמור על הגינות בסיסית בחקירות המשטרה ולמנוע ככל הניתן הרשעת שווא, בד"כ על יסוד הודאות שווא של נחקרים שהושגו באמצעי חקירה פסולים.

אשר לתחבולות חקירה, הן החוק והן ההלכה אינם פוסלים שימוש בתחבולות חקירה, אף שבחלקן יש מצג שווא. התנאי לקבילותה של ראיה, בעיקר הודאה של נחקר, שהושגה בתחבולת חקירה הוא שהשגתה של אותה ראיה לא באה בעקבות פגיעה בהליך הוגן, ובעיקר לא בעקבות פגיעה בזכות השתיקה. אם וכאשר הפעילה המשטרה תחבולת חקירה, ישנה חשיבות מכרעת לשאלה האם ההחלטה של הנחקר להודות בעבירה בה הוא נחשד הייתה פרי החלטה מודעת של הנחקר, חופשיה ומרצון, ולא כתוצאה מלחץ שאינו מותיר לו מרחב החלטה.

היות ואין גבול ליצירתיות ולדמיון בכל הנוגע לתחבולות חקירה, חשוב להבין את אופן הפעולה של המנגנון העומד מאחורי עקרון התחבולה. תחבולה הינה תכסיס, דרך מחוכמת להתגבר על מכשול או להשיג דבר. תחבולה בחקירה בנויה לרוב על עקרון של הטעיה באופן של מסירת מידע שגוי, חלקי או מגמתי,  כאשר במרבית המקרים נערכת החקירה עת הנחקר שוהה במעצר.  השימוש של המשטרה במעצר כ"אמצעי חקירה" לכל דבר ועניין "מרכך" את הנחקר ששרוי במצב נפשי רעוע של חוסר ודאות, לחץ ופחד, ובכך מאפשר הפעלה של אמצעי חקירה אחרים באופן יעיל יותר מבחינת המשטרה. ברור שככל שתקופת המעצר לצורכי חקירה מתארכת, כך מצבו הנפשי של הנחקר ניתן יותר להשפעה ולמניפולציה על ידי החוקרים, ובכך מקדמת המשטרה את מטרתה: לחלץ מהנחקר הודאה בדבר עבירה שהוא חשוד בביצועה.

החוקרים יתנו לנחקר להאמין שבידיהם קיימות מספיק ראיות אשר יש בכוחן להוביל להרשעתו, ויוסיפו כמובן את העונש שצפוי הנחקר לקבל לו יורשע בעבירה, עם תוספות שונות על הנזקים שעלולים להיגרם לשמו הטוב של הנחקר, למשפחתו, לפרנסתו, ולעתים אף לנכסיו אותם תבקש המשטרה לחלט לטובת המדינה.

על ידי הצגת מצגי שווא מקווה המשטרה לשנות את הערכת המצב של הנחקר, ולהגביר את מערכת הלחצים שתופעל עליו בכדי להוביל אותו לשיתוף פעולה עימם, בים אם באופן של הודאה במעשה העבירה ובין אם באופן של הפללת שותפים לעבירה.

חשוב לדעת שהכלל הוא שמותר לחוקרי המשטרה להשתמש בתחבולות, והודאה המתקבלת כתוצאה מתחבולה תהיה קבילה כל עוד לא נפגעו זכויות מהותיות כגון זכות השתיקה והזכות להיוועץ עם עו"ד. בשאלת הגבול הלגיטימי בין תחבולה כשרה לבין אמצעי פסול ישנו המבחן הכפול: אין להשתמש בתחבולה המפרה את זכות החשוד להימנע מהפללה עצמית ואין להשתמש באמצעי חקירה שהשימוש בהם פוגע מהותית בעשיית הצדק (כגון הבטחות שווא, לחץ פיזי או נפשי פסולים, וכדומה).

השימוש בתחבולות חקירה או באמצעי חקירה עולה בשני מצבים:

כאשר מדובר בחקירה גלויה

במצבים שבהם החקירה מגיעה למבוי סתום בשל העובדה שהנחקר בוחר שלא לשתף פעולה עם החוקר, ובמילים אחרות הנחקר בוחר לשתוק או לשקר.

כאשר מדובר על חקירה סמויה

כדי לקבל את המידע הרצוי מיעד החקירה משתמשת המשטרה בתחבולות ובאמצעי חקירה באמצעותם ניתן יהיה לאסוף את המידע הנדרש באופן סמוי, וזאת מבלי שיעד החקירה ירגיש שמתבצע איסוף כזה.

כשמדובר על סוגי אמצעי חקירה ניתן למנות שלוש קבוצות עיקריות:

אמצעי חקירה אנושיים

אמצעים אלו כוללים בין היתר הפעלה של מדובב בתא המעצר בו שוהה הנחקר, הפעלה של סוכן סמוי (סוכן משטרתי או סוכן עבריין שגויס לטובת המשימה), הפעלת לחץ דרך שותף לעבירה, גיוס עד מדינה, וכדומה.

שימוש באמצעים טכניים

שימוש בהקלטות במסגרת תשאולים לא פורמאליים, מעקב אנושי או טכנולוגי אחר תנועות היעד, תיעודי ווידאו/אודיו סמויים, האזנות סתר למכשירי טלפון קווי או סלולארי, הפקת פלט שיחות, איכונים של טלפונים סלולאריים, וכדומה.

שימוש באמצעים מניפולטיביים

הצגת תמונת מצב לפיה ישנן מספיק ראיות להרשעת הנחקר, הצגת מצבו של הנחקר כקשה מבחינה משפטית, תיאור ההשלכות והנזקים שייגרמו לנחקר ולסביבתו אם יורשע (לדוגמא פגיעה בשם הטוב ופגיעה כלכלית), הצגת תמונת מצב לפיה שותף  לעבירה הודה כביכול וקשר את הנחקר לעבירה (לעתים אף תוך כדי בידוי מסמכים), הצבת מלכודות כגון שטרות כסף מסומנים, שימוש בשיטות פסיכולוגיות לשבירת רוחו של הנחקר, הצגת "השוטר הטוב" וה"שוטר הרע", ועוד.

חשוב לציין כי אמצעי החקירה והתחבולות כפופות למגבלות החוק והפסיקה של בתי המשפט, וכך לדוגמא חל איסור על ביצוע האזנת סתר ללא צו שיפוטי מתאים, איסור על הבטחת הבטחות שווא, איסור על הפעלת אלימות פיזית, איסור על הפעלת לחץ נפשי פסול, הפרת הזכות לאי הפללה עצמית והזכות להיוועץ עם עו"ד.