עורך דין משנה סלטון - פלילי וצווארון לבן

שירותים

מעצר ימים - ייצוג בהליך ומעצר עד תום ההליכים

מעצרו של אדם אשר חשוד בעבירה מסוימת, בין אם המעצר נעשה באמצעות צו מעצר עליו חתום שופט ובין אם המעצר נעשה מכוח הסמכות הנתונה לגורמי אכיפת החוק לבצע מעצר גם ללא צו שופט, הינו אחד מן ההליכים המשמעותיים ביותר עבור חשוד, והתנהלות נכונה מראשית התהליך תשפיע באופן משמעותי על אופן סיומו.

מעצרו של אדם אשר חשוד בעבירה מסוימת, בין אם המעצר נעשה באמצעות צו מעצר עליו חתום שופט ובין אם המעצר נעשה מכוח הסמכות הנתונה לגורמי אכיפת החוק לבצע מעצר גם ללא צו שופט, הינו אחד מן ההליכים המשמעותיים ביותר עבור חשוד, והתנהלות נכונה מראשית התהליך תשפיע באופן משמעותי על אופן סיומו.

להליך המעצר השפעה רבה על מצבו הנפשי של החשוד, ובמיוחד אם זו היתקלותו הראשונה של החשוד עם גורמי האכיפה ומעצרו הראשון, שכן אותו אדם אשר היה אדם חופשי לחלוטין הופך בן רגע לכזה שחירותו נשללה ממנו ולכזה ששליטתו על חייו נשמטת ממנו ועוברת לידי גורמי אכיפת החוק ובית המשפט.

מצבו הנפשי של החשוד ישפיע באופן מובהק על האופן בו יסתיים בסופו של דבר ההליך הפלילי, שכן מצב נפשי רעוע יכול להביא להודאה בביצוע העבירו הפליליות, לעתים אף אם החשוד לא ביצע את המעשה הפלילי, רק כדי להשתחרר ממעצר או רק כדי לשתף פעולה עם החוקרים בהאמינו שכך מצבו המשפטי יהיה "פחות רע". לעתים, ולמרבה הצער, החשוד מתנהג כך  בעקבות מניפולציות של החוקרים על החשוד אשר נוטעים בו באופן לא מפורש את האמונה שאם הוא ישתף עמם פעולה, יסגיר את חבריו למעשה הפלילי או שיודה בביצוע המעשה בעצמו, הוא יזכה להקלות כאלו ואחרות).

לכן, החשיבות של הליך מעצר הימים היא קריטית ויש לה השפעה עצומה על אופן ההתנהלות וסיום ההליך הפלילי, כך שתיק שסופו יכול להסתיים במאסר עולם יסתיים במעצר ימים בלבד, ולהיפך.

קיימים שני סוגים עיקריים של הליכי מעצר, וביניהם הליך מעצר המכונה מעצר "ביניים" שהוא למעשה יצירת רצף של מעצר בין הליך מעצר הימים לבין הליך המעצר עד לתום ההליכים.

מעצר ימים – מעצר לפני הגשת כתב אישום המיועד לצורכי חקירה

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 מסדיר את שני הליכי המעצר: מעצר ימים ומעצר עד תום ההליכים המשפטיים.

מעצרו של אדם יכול שיעשה מכוח צו של שופט, או מכוח הסמכות הנתונה לשוטר מכוח סעיף 23 לחוק. כך או כך, לאחר מעצרו הפיזי של החשוד והובלתו אל משרדי היחידה החוקרת, ייחקר החשוד תחת אזהרה, כאשר בסופה של חקירה ובהתאם להתפתחותה, יחליט קצין משטרה הממונה על החקירה האם יש עילה למעצרו של החשוד לשם ביצוע פעולות חקירה נוספות ההכרחיות לבירור העובדות ואשר לא ניתן לבצע אותן כאשר החשוד משוחרר מחשש לשיבוש הליכי חקירה, מחשש להימלטות, או בשל מסוכנות של החשוד הנלמדת ממעשה העבירה ומעברו הפלילי (העילות למעצר החשוד לצורכי חקירה מפורטות בסעיף 13 לחוק).

החליט הקצין הממונה כי יש מקום לשחרר את החשוד, הוא רשאי לשחרור בערובה (ערבון עצמי, ערבות צד ג', הפקדה כספית)  ואף להטיל עליו תנאים מגבילים כגון מעצר בית, אי יצירת קשר עם אחרים, איסור יציאה מהארץ, וכדומה (התנאים מפורטים בסעיף 42 לחוק).

החליט הקצין המונה לעצור את החשוד, יהיה מעצרו של החשוד מוגבל ל-24 שעות בלבד (לגבי קטין 12 שעות), ואם רוצה המשטרה להאריך את מעצרו מעבר לאותן 24 שעות, חייבת היא להביא את החשוד בפני שופט לא מאוחר מתום 24 שעות מרגע מעצרו של החשוד, וזאת על מנת שבית המשפט יחליט האם יש צורך בהמשך מעצרו של החשוד או שניתן להמשיך את החקירה כאשר החשוד משוחרר (לעתים בתנאים מגבילים).

מהן זכויותיו של חשוד שנעצר?

החליט הקצין הממונה לעצור את החשוד, יבהיר לו מיד את דבר המעצר ואת סיבת המעצר בלשון המובנת לו, ככל האפשר, וכן את הזכויות להן זכאי החשוד על פי חוק:

  • זכותו של חשוד שתימסר הודעה על מעצרו, לאדם קרוב לו ולעורך-דין.
  • זכותו של חשוד להיפגש עם עורך-דין טרם התחלת החקירה (בכפוף להוראות סעיפים 34 עד 36 לחוק). פגישת העצור עם עורך הדין תיעשה ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות השיחה, אולם באופן המאפשר פיקוח על תנועותיו של העצור. כדאי לדעת שעורך הדין לא יכול להיות נוכח בחקירה ביחד עם החשוד (כפי שנהוג במדינות אחרות כגון ארה"ב).
  • זכותו של חשוד להיות מיוצג על ידי סניגור כאמור בסעיף 15 לחוק סדר הפלילי או לפי חוק הסניגוריה הציבורית;
  • חובתו של הקצין הממונה לומר לחשוד מהו משך הזמן שניתן להחזיקו במעצר עד שישוחרר או עד שיובא בפני שופט.
  • חובתו של הקצין הממונה שתימסר ללא דיחוי הודעה על מעצרו ועל מקום הימצאו לאדם קרוב לו שהוא נקב בשמו, ואשר ניתן לאתרו באמצעים סבירים, זולת אם ביקש העצור שלא למסור הודעה כאמור; שונה מקום הימצאו של העצור תודיע המשטרה גם על כך.

כמו כן, בחוק מעוגנות זכויות נוספות של חשוד שנעצר:

  • חשוד שנעצר יוחזק בנפרד מאסירים שנגזר דינם.
  • עצור שטרם הוגש נגדו כתב אישום יוחזק בנפרד מעצורים שהוגש נגדם כתב אישום ועצור במעצר ראשון יוחזק בנפרד ממי שכבר היו במעצר או במאסר, ככל שתנאי מקום המעצר מאפשרים זאת וככל שטובת העצור וטובת החקירה לא מונעים זאת
  • עצור יוחזק בתנאים הולמים שלא יהיה בהם כדי לפגוע בבריאותו ובכבודו, ובין היתר יהיה זכאי לתנאי תברואה הולמים, לתנאים שיאפשרו לו לשמור על ניקיונו האישי, לטיפול רפואי הנדרש לשם שמירה על בריאותו ולתנאי השגחה מתאימים על פי דרישת רופא, מיטה, מזרן ושמיכות לשימושו האישי, ולהחזקת חפצים אישיים כפי שנקבע בתקנות ובנהלי שב"ס.

הליך הארכת המעצר בפני שופט

דיון בהארכת מעצרו של חשוד ייערך בפניו, למעט במקרים חריגים המפורטים בחוק, ולאחרונה (2020) אף נוסף החריג הקשור במגפת הקורונה.

כדבר שבשגרה מובאים כל העצורים אל בית משפט השלום מוקדם בבוקר, והדיונים נערכים בפני שופט שהוא תורן מעצרים. כדאי לדעת שבתורנות המעצרים משולבים שופטים המגיעים מהתחום הפלילי, אך גם שופטים שתחום עיסוקם הוא הדין האזרחי ושאינם עוסקים בעניינים פליליים במסגרת עבודתם.

הטוען המשטרתי פותח במזכירות בית המשפט בקשה להארכת מעצר של החשוד, ובה מפורטים בין היתר עילות המעצר והתשתית העובדתית הרלוונטית. בקשה זו שמוגשת לבית המשפט בתחילת הדיון מוגשת בד"כ עם נספח סודי בו מציינת המשטרה עובדות, מידע, ופעולות חקירה אותן היא מתכוונת לבצע עת החשוד יוותר במעצר של ממש, כאשר תוכנו של הנספח הסודי נסתר מעיני הסניגור המייצג את החשוד בדיון. כמו כן, רשאי השופט לעיין בחומר הראיות שנאסף כדי להשתכנע שקיים יסוד סביר לחשד שהחשוד שפניו עבר את העבירה המיוחסת לו על ידי המשטרה, בעוד שהסנגור מנוע בשלב זה מלעיין בחומר הראיות שבתיק.

הדיון נפתח בטיעוני נציג המשטרה (או היחידה החוקרת האחרת שיכולה להיות מכל גוף אכיפה, כגון רשות המיסים), ולאחר מכן רשאי סנגורו של החשוד לשאול את נציג המשטרה שאלות האמורות לעזור לו לנתב את דרכו באפלה ולהרכיב ככל האפשר את הפאזל הנדרש לו. יש לזכור שבשלב זה רב הנסתר על הגלוי: המשטרה מנסה לשמור על אפלה ולא מנדבת פרטים על החקירה, אפילו כאלו שידועים וטריוויאליים לחלוטין (כגון אילו שאלות נשאל החשוד בחקירה), והסנגור צריך להשלים שתי תמונות, זו העובדתית וזו המשפטית, והדבר הופך להיות מורכב יותר כאשר מדובר בפרשה בה ישנם מספר עצורים.

בתום חקירת נציג המשטרה על ידי הסנגור, מסכמים שני הצדדים את טענותיהם ובית המשפט מחליט האם יש עילה להמשיך ולהחזיק את החשוד במעצר, או שמא יש לשחררו ממעצר, עם או ללא תנאים מגבילים.

מהן עילות המעצר?

בבואו להחליט האם יש להורות על המשך מעצרו של החשוד או שמא יש מקום לשחרר ממעצר, יבחן בית המשפט האם מתקיימות עילות המעצר הקבועות בסעיף 13 לחוק. שופט לא יצווה על מעצרו של אדם, אלא אם כן שוכנע כי קיים חשד סביר שהאדם עבר עבירה, שאיננה חטא, ומתקיימת אחת מעילות אלה:

  • קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות מחקירה מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת.
  • קיים יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את ביטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה.
  • בית המשפט שוכנע, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שיש צורך לנקוט הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהחשוד נתון במעצר; בית המשפט לא יצווה על מעצר לפי עילה זו לתקופה העולה על 5 ימים.
  • שוכנע בית המשפט שלא ניתן לקיים את הליך החקירה בתוך התקופה האמורה, רשאי הוא לצוות על מעצר לתקופה ארוכה יותר או להאריכו ובלבד שסך כל התקופות לא יעלו על 15 ימים.
  • שופט לא יצווה על מעצר אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה.

החלטת בית המשפט בבקשה להארכת מעצר ימים

היה ובית המשפט מחליט כי יש צורך בהמשך המעצר, תינתן במקום החלטה מנומקת וקצרה יחסית כאשר בסופה קובע בית המשפט את מספר הימים שיינתנו למשטרה לצורך החקירה, ולאחריהם יובא החשוד שוב בפני שופט המעצרים (שיכול להיות שופט אחר בהתאם לתורנות המעצרים) כדי לבחון את התקדמות החקירה ולקבוע האם יש צורך בהמשך החזקתו של החשוד במעצר או שניתן לשחררו.

לכמה זמן ניתן לעצור חשוד טרם הגשת כתב אישום נגדו?

החליט  שופט בתום הדיון על מעצרו של חשוד בנוכחותו, לא תעלה תקופת המעצר על 15 ימים. המשטרה רשאית להביא את החשוד אל בית המשפט ולבקש הארכות מעצר נוספות משיקולי חקירה, ואז רשאי שופט להאריך בכל דיון את המעצר לתקופה שלא תעלה על 15 ימים, ובלבד שהחשוד לא יוחזק במעצר ברצף אחד בקשר לאותו אירוע לתקופה העולה על 30 ימים, אלא אם כן הבקשה למעצר נוסף מעבר ל-30 ימים הוגשה באישור היועץ המשפטי לממשלה.

לפי סעיף 10(4) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א – 1971 כאשר העצור הוא קטין רשאי בית-המשפט להורות על הארכת מעצרו מעת לעת לתקופה שלא תעלה על 10 (ולא חמישה- עשר ימים, כבגיר לפי סעיף 17(א) לחוק המעצרים). אישור היועץ המשפטי לממשלה נדרש על מנת להאריך את מעצרו של הקטין מעבר ל-20 ימים.

בית המשפט יכול במקרים חריגים ובאישור היועץ המשפטי לממשלה להאריך את מעצרו של החשוד מעת לעת ועד ל-75 ימים, שאז עוברת הסמכות להארכת מעצר ימים של חשוד אל בית המשפט העליון.

היועץ המשפטי לממשלה ישקול, במסגרת החלטתו באשר לבקשת המעצר שמעל שלושים ימים (ומעל עשרים ימים לקטין), את מספר הימים שייעתר לבקשם. לעניין זה יביא בחשבון את צרכי החקירה ואת עילות המעצר, ורשאי הוא להביא בחשבון עניינים נוספים כגון נסיבות אישיות של העצור, הסיכוי להגשת כתב אישום תוך המעצר, וכדומה.

חשוב לדעת כי אין לעשות שימוש באישור היועץ המשפטי לממשלה אלא פעם אחת, ואם השופט לא נענה לבקשה במלואה והרשות החוקרת מבקשת לשוב ולהאריך את המעצר, עליה לפנות מחדש אל היועץ המשפטי לממשלה, לנמק בקשתה ולבקש רשותו להגשת בקשה נוספת לבית המשפט להארכת המעצר לתקופה שלא תעלה על חמישה-עשר ימים, כפי שיקבע היועץ המשפטי לממשלה.

באילו תנאים יכול בית המשפט לשחרר חשוד ממעצרו?

החליט בית המשפט בתום הדיון כי יש מקום לשחרר את החשוד ממעצרו, יכול הוא להשית על החשוד תנאים מגבילים, כגון:

  • איסור יציאה ממקום מגורים במשך כל היממה או בחלק ממנה (מעצר בית מלא או חלקי בפיקוח של ערבים או שלא בפיקוח);
  • חובת הודעה על כל שינוי במען המגורים ובמקום העבודה;
  • איסור יציאה מן הארץ והפקדת הדרכון; לא יצווה שופט על איסור יציאה מן הארץ, אלא אם כן נתקיימו שניים אלה: קיימת אפשרות סבירה שהמשוחרר לא יתייצב לחקירה, לדיון במשפט או לנשיאת עונשו; לא ניתן להבטיח את התייצבותו בהמצאת ערובה מתאימה, או בקביעת תנאי שחרור מתאימים.
  • איסור כניסה לאזור, לישוב או למקום בארץ, שיקבע;
  • איסור לקיים קשר או להיפגש עם מי שיקבע;
  • חובת מגורים או הימצאות באזור, בישוב או במקום בארץ, שיקבע;
  • חובה להימצא בפיקוחו של קצין מבחן, לאחר קבלת תסקיר מעצר; משך הפיקוח לא יעלה על ששה חודשים, אך בית המשפט רשאי להאריכו לתקופות שלא יעלו על ששה חודשים כל אחת;
  • חובה לקבל טיפול למשתמשים בסמים, ובלבד שהטיפול אושר על ידי קצין מבחן;
  • לעניין נאשם שהועמד לדין לפי סעיף 21א לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991, או נאשם שחל עליו סעיף 28א(ד) לאותו חוק והוא הועמד לדין לפי סעיף 21 לאותו חוק – חובה להתייצב לבדיקה פסיכיאטרית, או אם הנאשם הסכים לכך – לקבל טיפול במקום שיקבע הפסיכיאטר המחוזי;
  • חובה להתייצב בתחנת משטרה במועדים שיקבע;
  • איסור המשך עיסוק הקשור בעבירה, ובכלל זה איסור עבודה במוסד, כאשר מתקיים יסוד סביר לחשש שהמשך העיסוק מהווה סכנה לביטחון הציבור, או עלול להקל על ביצוע עבירה דומה; התנה בית המשפט את השחרור באיסור עבודה במוסד, יורה שלא לתת למשוחרר אישור משטרה;
  • למלא אחר צו הגנה על פי החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991;
  • הפקדת כלי הנשק שברשותו בתחנת המשטרה – לעניין חשוד בעבירת אלימות,
  • על בסיס תסקיר מעצר כאמור בסעיף 21א, ובהסכמת החשוד או הנאשם, להתנות את שחרורו בביצוע בדיקה רפואית או בקבלת טיפול רפואי או טיפול מקצועי אחר, או להורות כי הטיפול יהיה במסגרת פיקוח קצין מבחן כאמור בפסקה (6).

 

כדי להבטיח את קיום תנאי השחרור רשאי בית המשפט להורות שהשחרור בתנאים יהיה בכפוף להפקדה כספית, לחתימה על התחייבות עצמית של החשוד, לערבות כספית של צד ג', או כל תנאי אחר המתאים בנסיבות העניין.

לכן חשוב מאוד שבדיון יהיו נוכחים בני משפחה או אנשים אחרים, ללא עבר פלילי והמצוידים בתעודות מזהות, שיוכלו לחתום על כתב ערבות לטובת החשוד, וכן שיהיה אדם אשר יוכל לשלם עבור החשוד את כספי ההפקדה שקבע בית המשפט (עדיף שאותו אדם יהיה מצויד בכרטיס אשראי כדי לייעל את תהליך התשלום).

מעצר ביניים – הצהרת תובע

בתום הליך מעצר הימים, דהיינו במצב בו היחידה החוקרת סיימה את החקירה או במצב בו בית המשפט האריך את מעצרו של חשוד אך קבע כי בתום מעצרו ישוחרר אם לא יגובש נגדו כתב אישום, יכולה היחידה החוקרת לפעול באחת משתי הדרכים הבאות:

במידה והיחידה החוקרת החליטה שלא להגיש בשלב זה כתב אישום נגד החשוד, ישוחרר החשוד בתחנת המשטרה (ייתכן ובתנאים מגבילים שבסמכות קצין משטרה) או שיובא לבית המשפט לצורך שחרור בתנאים מגבילים שבסמכות בית המשפט.

במידה והיחידה החוקרת החליטה שיש מקום להגיש כבר בשלב זה כתב אישום נגד החשוד (במטרה להגיש בד בבד עם כתב האישום גם בקשה למעצרו של החשוד עד תום ההליכים המשפטיים נגדו) , והתביעה עדיין לא הספיקה להכין את כתב האישום, תגיע בד"כ היחידה החוקרת אל בית המשפט עם "הצהרת תובע" בה מצהיר תובע (תובע משטרתי או פרקליט מהפרקליטות) כי הוא עבר ובחן את הראיות אשר נאספו נגד החשוד, כי קיימות מספיק ראיות לצורך הגשת כתב האישום, וכי בכוונת המדינה להגיש נגד החשוד כתב אישום ובקשה למעצרו עד לתום ההליכים.

סעיף 17 (ד) לחוק קובע בעניין זה שכאשר נעצר אדם וחקירתו נסתיימה, ישוחרר מהמעצר, ואולם אם הצהיר תובע כי עומדים להגיש כתב אישום נגדו ושוכנע בית המשפט, כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים, רשאי שופט להאריך את המעצר, מטעם זה, לתקופה שלא תעלה על 5 ימים.

הפרקטיקה מלמדת שהחוקרים עדיין מבצעים פעולות חקירה במסגרת הזמן שניתן להם על ידי בית המשפט במסגרת "הצהרת התובע", ולכן כדאי מאוד שהסנגור יידע את החשוד על אפשרות זו.

מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים – מעצר לאחר הגשת כתב אישום

בתום הליך מעצר הימים והליך הבינים של הגשת הצהרת תובע תגיש התביעה (חטיבת התביעות של משטרת ישראל על יחידותיה או פרקליטות המדינה על שלוחותיה) לבית המשפט המוסמך (בית משפט השלום או בית המשפט המחוזי בהתאם לסוג העבירה) כתב אישום יחד עם בקשה למעצר הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

חשוב להבין שבשלב זה בו מוגש כתב אישום התיק עובר לטיפולה של התביעה והוא כבר לא בידי היחידה החוקרת, וכן שסטאטוס האדם שנעצר הופך מחשוד לנאשם. יש לכך חשיבות ככל שדנים בזכויות העצור, שכן משלב הגשת כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים משנה העצור סטאטוס גם בשב"ס, ולפיכך נוספות לעצור עד תום ההליכים זכויות שלא היו מגיעות לו כשהיה בסטאטוס של עצור ימים (כגון הזכות לביקורים של קרובי משפחה, הזכות לשיחות טלפון, הזכות לרכישות בקנטינה, הזכות המורחבת להכנסת ציוד אישי, הזכות לצפות בטלוויזיה, ועוד…).

כמו כן, עם הגשת כתב האישום, ולהבדיל משלב מעצר הימים, רשאים הנאשם וסנגורו להעתיק את חומר הראיות בתיק, כך שבשלב זה הופכת התמונה הכללית לברורה וחדה, וכך יכול הסנגור להעריך את עצמת הראיות בתיק ולבנות אסטרטגיה משפטית משלב זה ועד לשלב הסופי בתיק.

מהן העילות למעצרו של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו?

בקשה למעצר הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו כשמה כן היא. זוהי בקשת התביעה לעצור את הנאשם עד אשר יסתיימו כל ההליכים המשפטיים, דהיינו עד מתן גזר דין בעניינו. גם כאן, בבואו להחליט האם יש להורות על המשך מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו (ובכלל זה על מעצרו בפיקוח אלקטרוני) או שמא יש מקום לשחרר ממעצר ולו בתנאים מגבילים, יבחן בית המשפט את חומר הראיות בתיק ויבדוק האם מתקיימת אחת מעילות המעצר הקבועות בחוק, והפעם בסעיף 21 לחוק (עילות השונות מאלו אשר בסעיף 13 שהינן עילות למעצר ימים):

  • קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת;
  • קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את ביטחונו של אדם, את בטחון הציבור, או את בטחון המדינה;
  • הואשם הנאשם באחת מהעבירות הנ"ל שמקימות חזקת ה שהנאשם מסוכן אלא אם הוא הצליח להוכיח אחרת:

(1)   עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם;

(2)   עבירת בטחון כאמור בסעיף 35(ב);

(3)   עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג–1973, למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי;

(4)   עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם;

(5)   עבירת אלימות בבן משפחה כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א–1991,

מהם הסייגים למעצרו של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו?

המחוקק קבע כי בית המשפט לא ייתן צו למעצר הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו אלא אם כן נוכח, לאחר ששמע את הצדדים, שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ושלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה;

לאחרונה (2020) קבע המחוקק שבית המשפט ישקול גם את חיוניות המעצר, בין השאר בהתחשב בפגיעה בעצור הנובעת מקיומו של הדיון שלא בנוכחותו, והסיכון להידבקות העצור בנגיף הקורונה בעת שהותו במעצר ומצב הכליאה באותה עת.

הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים

בשלב הראשון, לאחר שהסנגור העתיק ולמד את חומר הראיות בתיק, תצטרך ההגנה להודיע לבית המשפט אם היא מסכימה בשלב זה של ההליך לקיומן של ראיות לכאורה שהנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, או שמא ישנה טענה כי לא קיימות ראיות לכאורה או שעצמתן היא כזו שמחייבת את שחרורו של הנאשם ממעצר.

חשוב לדעת כי כל ההליך של הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים נערך בפני שופט מעצרים שדן רק בבקשה זו ושלא ידון בתיק עצמו, כך שבשלב זה נחשף בית המשפט למכלול הראיות בתיק, לרבות הרישום הפלילי של הנאשם.

כמו כן, חשוב לדעת כי הליך זה הוא נפרד ומוסתר מעיני השופט או הרכב השופטים שידון בתיק עצמו, כך שגם הצהרה כי קיימות ראיות לכאורה בשלב זה לא תשפיע על אפשרות הנאשם לנהל את התיק עצמו כשהוא נהנה מחזקת החפות.

בשלב השני יבדוק בית המשפט האם מתקיימת עילה למעצר הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, ולאחר מכן מחויב בית המשפט לבחון האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר, דהיינו, גם אם קיימות ראיות לכאורה וגם אם קיימת עילה למעצרו של הנאשם עד תום ההליכים, מחויב בית המשפט לבדוק האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר במקום מעצר של ממש מאחורי סורג ובריח, לרבות שחרור הנאשם בפיקוח אלקטרוני (אזוק אלקטרוני).

במקרים רבים יבקש בית המשפט משירות המבחן, בין אם לבקשת הסנגור ובין אם ביוזמתו, להכין תסקיר מעצר בעניינו של הנאשם שיבחן  את האפשרות לשחררו ממעצר בתנאים מגבילים כאלו או אחרים. כאשר בית המשפט לעולם אינו כבול להמלצת שירות המבחן בין אם זו הייתה חיובית ובין אם הייתה שלילית.

ערר על מעצר ימים

מיומנותו של עו"ד פלילי, ניסיונו המקצועי, תושייתו, והבנה נכונה של המצב המשפט – כל אלו הם המפתח לסיום ההליך המשפטי בצורה הטובה ביותר, וגם אם הכול נראה שחור וחסר סיכוי בתחילה, עבודה יסודית שיורדת לפרטי פרטיו של התיק והראיות בו יכולות להניב תוצאות מצוינות שלפעמים יפתיעו גם את עורך הדין עצמו.